מסתכלת עליי.
מעניין כמה זמן אני עוד אוכל לעמוד ככה, שהיופי הזה בוהה בי?
אני רוצה להיות איתך, מקווה שגם את.
את שוב מסתבכת בתוך קורי העכביש של עצמך, ואני מסתבכת בנסיון
להוציא אותך.
לא רוצה לאהוב שוב, זה ממש קשה מידי.
אבל את עושה את זה קל... לפול לתוך עינייך.
"עיניים הם חלון לנשמה" אז אני רק רוצה לפתוח את התריס ולהכנס
בפנים.

רוצה להחזיק אותך בעדינות, לקרב את שפתייך לשפתי.
אני רגישה מידי, שוב כמו תמיד אני אפול.
היד שלי מלאה כוויות מרוב שנגעתי באש כל כך הרבה, כשידעתי שהיא
תשרוף.
הנה עכשיו, שוב, אני מרגישה את הריח הכרוך של העור ותוהה אם
הפעם זאת לא הפעם האחרונה.
שוב דמעת פחד זולגת, ואני רק רוצה לקחת אותך למקום הבטוח שלי,
רוצה לברוח איתך, רוצה להכיר אותך יותר טוב, רוצה להכיר אותי
יותר טוב.

רוצה ללכת בדרך הקלה והפשוטה, אבל יודעת שבדרך הזאת את לא
נמצאת.
האמת אני בכלל לא יודעת איפה את נמצאת.
אז אולי אני אשב פה ואחכה שתבואי...
(מחכה)
(מחכה)
(מחכה)
עד עצם היום הבא...

הערכת היוצרת:
אין לי פרשנויות, כל מי שרוצה... עמכם הסליחה.