איזה מטרה יש לכרבולת? השאלה הזו הטרידה אותי נורא אתמול
בלילה, כששכבתי במיטה וקראתי ספר שלא ממש עניין אותי של סופרת
צרפתייה מלפני 50 שנה בערך, אבל כבר התחלתי לקרוא אותו, ובגלל
שאני לא אוהב לקרוא בכמה פעמים אז גמרתי אותו אחרי 3 שעות.
  שאלתי את כרמל למה יש כרבולת, אבל היא די התעצבנה מזה שאני
מפריע לה לישון ואמרה די בשליפה: "מה אתה מזיין לי ת'שכל
עכשיו? זה כדי לעשות דאווין על התרנגולת, שתראה איזה יפה הוא"
- אמרה, סובבה אלי את הגב ונרדמה שוב. הרגשתי קצת לא נעים מזה
שהערתי אותה והכל, אבל מה לעשות שזה הטריד אותי באותו רגע,
והיא היתה שם, אז החלטת לשאול אותה- זוגיות זה אומר גם לשאול
שאלות לא הכי חשובות בטיימינג הכי מחורבן, לא?

  החלטתי לשבת ולחשוב על זה קצת, לא כי זה היה לי מאוד חשוב,
אלא סתם כי לא היה לי משהו יותר חשוב לעשות. זה קורה לי די
הרבה- סתם, פתאום באמצע החיים אני תופס את עצמי לא עושה כלום
ומנסה לחשוב על משהו חכם, אינטיליגנטי,מהותי וחשוב- ולא מצליח
להעלות כלום. הפעם דווקא הרגשתי טוב עם עצמי- הצלחתי להעלות
טענה מעניינת (לפחות אותי) והתחלתי לחשוב עליה ולנסות לחפש
תשובה, אבל התשובה היחידה שהיתה לי היתה די מטומטמת, כך לפחות
חשבתי אז-  אם לבני האדם הזכרים יש זוג ביצים, או אשכים, או
איך שלא תקראו לצמד חמד למטה- הרי שלתרנגול אין! זאת אומרת יש
לו, אבל לא בולטים- נוראי! פעם ראיתי בטלביזיה תכנית על קרבות
תרנגולים והגעתי למסקנה שתרנגול זה וואחד גבר שלא ראיתי הרבה-
אכזרי, רודף כבוד- מה לא? אז איך לא יהיו לו ביצים?

  בכלל, התרנגולים זה אחד העמים הכי נאציים שיש- אני זוכר
שבקיבוץ שלחו אותי לעבוד בלול 3 ימים- איך שלחו אותי, אחראי
חדר אוכל (תמיד אהבתי להתהדר בתארים מנופחים וחסרי משמעות)
ללול אני מנסה לפענח עד היום... בכל מקרה- שם הספקתי לראות איך
תרנגולות ותרנגולים חיים בצוותא- אמנם לא בתנאים הכי
אידיאליים, אבל בכל זאת כולם שווים- קיבוץ או לא?  אז זהו,
שלא! כל תרנגולת שהיתה טיפה חולה- ישר 2 תרנגולות עומדות עליה
ומתחילות לנקר לה בראש, ולא סתם נקירות- כאלה שיכולות לפנצ'ר
גלגל, בחיי! הייתי בשוק טוטאלי- זו החיה שעושים ממנה שניצל,
זו? בצלחת היא נראית כזו עדינה, ופה? ד"ר מנגלה היה יותר עדין
ממנה. פתחו לה את הראש עד שהיינו חייבים לפנות אותה מהלול כדי
שלא תדביק את האחרות במחלה. לא פינינו אותה עם אלונקה לחדר
האחות- הערבי שעבד שם לימד אותי את השיטה: מניחים את הראש שלה
על האדמה, דורכים על הצוואר ומושכים את הגוף עד שהראש נמלק
מהגוף. רק מלראות אותו עושה את זה ל- 4 תרנגולות בבת אחת הלכתי
הצידה להקיא, אבל בשביל להראות לו שאני לא חושב שזה שהוא ערבי
זה אומר שאני יותר טוב ממנו, הסכמתי למלוק לאחת את הראש. לא
ישנתי באותו לילה.
  אצל התרנגולים בכלל- אין מה לדבר. זה היה נראה כאילו חבורה
של ערסים הוכנסה לתוך צינוק של שתיים על שתיים כשברקע יש
מוזיקה קלאסית וסרטים של קישלובסקי- רק מכות כל הזמן, ומכות
בלי חוקים- ציפורניים, נשיכות, מריטת נוצות- עד מוות הם רבים.
והרעש, איזה רעש- אני לא מבין, אונסים אותם ? למה אי אפשר
להיות קצת בשקט, קצת. זה לא שהם באמת סובלים- סתם צפוף קצת
וחם, אבל זה הכל.
אני מודה, שקלתי להיות צמחוני אחרי השלושה ימים האלה, אבל מהר
מאוד זה עבר לי...ידעתי שלהכנע לטרור של התרנגולים זה לא
הפתרון.

  כשסיימתי לחשוב חזרתי למיטה, נשכבתי ליד כרמל, נתתי לה
נשיקה על הלחי ולחשתי "לילה טוב". כמובן שהיא התעוררה, במקרה
שלה יכול לעבור שבלול בדרום סין והיא תתעורר. פחדתי שיתחילו
העצבים להתעורר שוב אבל דווקא היתה נחמדה- "לילה טוב, מותק"
היא ענתה, חיבקה אותי והסתובבה שוב.
הרגשתי טוב עם עצמי וחשבתי שטוב שלא נולדתי תרנגול- למי יש כוח
לכל המכות האלה עם כל השאר, וכל זה בשביל מה? בשביל להיות
המנהיג? לא רוצה להיות המנהיג. מנהיגים תמיד מתהלכים עם האף
למעלה, כאילו יש להם איזה כתר על הראש, אבל מתים מפחד שמישהו
יתנכל להם ויהרוג אותם מתוך שינה- אני מעדיף לחיות בשקט ולדעת
שאם כבר אני מת אז זה יהיה כמו כולם- מזיקנה, סרטן או בפיגוע.

חארטה אחת גדולה, הכרבולת הזו.