הדיאלוג בינינו דווקא זרם די יפה.
היא סיפרה לי שהיא סטודנטית בת 24, גרה בת"א, נראית טוב, מאד
אפילו,
ושבסה"כ החיים מחייכים אליה בתקופה האחרונה.

אני לעומת זאת, סיפרתי לה כמה שאני מקובל ואהוד אצלינו בישיבה,
כמה שהרב מעריץ אותי ומספר לכולם על התלמיד החכם והמבריק,
שמסובב את ראשן של כל בנות השכונה עם הסקס-אפיל שלו והשיער
הבלונדיני הגולש מבעד למגבעת ועד תחילת הציצית, שאני מחפש
מישהי להעביר איתה בנועם את הזמן ואולי אפילו רחמנא לצלן
להתאהב, ושגם אלי בסה"כ - החיים מחייכים בלי עין הרע.

מהון להון אחרי דין ודברים על גבי הרשת, החלטנו לשבור את
מוסכמות
ולהפגש לצאת ביחד בערב שלישי.
אמנם היא קצת התאכזבה כשגילתה שהיא זו שצריכה להגיע לעיר הקודש
ולאסוף אותי, אבל מהר מאד גילתה הבנה. ("אני מקווה שאתה שווה
את זה, אחרת אני נותנת גז וחוזרת לת"א")

ערב שלישי מגיע, וביחד איתו הטלפון ממנה שמודיע לי לצאת.
פותח את דלת המכונית, נכנס פנימה ומסתכל בפה פעור על הדבר
המדהים שיושב לידי. היא שואלת אם אני בסדר.
אני לא מצליח לענות.
פאדיחות. אז קצת שיקרתי לגבי השיער הבלונדיני והסקס-אפיל...
טוב נו, נקווה שהיא תזרום, למרות הקרחת וכל החצ'קונים. את
הפזילה אני לא מאמין שהיא תצליח לראות דרך המשקפיים, הן עבות
מדי.
אחרי שכל המחשבות נמוגו כלעומת שבאו, אני סוגר את הפה, ומגלה
שנזל קצת ריר על החולצה שלי ואפילו קצת על הריפודים. נו מילא,
היא לא אמרה כלום, מקווה שהיא לא שמה לב...

"אתה חי?" היא שואלת, "אני?" נו, מה לעשות, זה הכי טוב שיצא
לי.
"טוב", היא מחליטה לשבור את הקרח, "ניסע לת"א?"
"אהה.. טוב.."
וואו. אני ממש מבריק היום.

הנסיעה עברה בשלום אם אתם שואלים, בלי הרבה תקריות מיוחדות.
היא שמה מוסיקה - אני ביקשתי שתעביר לרדיו-קול-השמיים, אני
הוצאתי את סנדוויץ' הפסטראמה שאמא הכינה לי - היא אמרה שלא
אוכלים באוטו שלה, היא הפעילה מזגן - המשקפיים שלי התמלאו
אדים. כמו שאמרתי, לא משהו מיוחד.

הגענו.
אין לי מושג איפה אנחנו נמצאים, אבל נראה שהיא שולטת בעניינים,
ומכירה את האיזור על בוריו.
יוצאים מהאוטו, שיט. נפל לי הארנק, כל הכסף הקטן התפזר, ויותר
גרוע מזה, יפה, ניחשתם נכון. ישר לתוך שלולית, שבתוכה היו שני
קנדונים, משומשים. גוועאלט.
מסתכל מהר לבדוק אם היא שמה לב. נו מה? מה נראה לכם? איך אפשר
לפספס דוס קרח, שמן עם חצ'קונים מפשפש בשלולית בשביל להוציא
ממנה עשרות מטבעות של חצאים ועשיריות אגורות ושני קנדונים?
נכון. אי אפשר.
עד כדי כך אי אפשר, שאפילו כמה בנות שעברו בסביבה עצרו לידי
וזרקו כמה מטבעות למגבעת ששמתי בצד כדי שלא תיפול אף היא
לשלולית.

אני - מנסה להסתיר את המבוכה ואומר "הקנדונים לא שלי".
היא - נראית כאילו תפסה מרחק מה ממני. מעניין אם זה משהו
שאמרתי.
אחרי שתמה מלאכת האיסוף, נכנסו למקום הראשון שראינו. "פאביה".
יחסית ליום שלישי (לא שאני יודע) המקום ממש ריק. מעניין אם היא
בחרה אותו במתכוון.
טוב, אני יכול להבין אותה. לא כל יום מוצאים מציאה שכמותי,
וכשכבר מוצאים - עדיף לשמור אותה הרחק מבנות אחרות. אפילו
שטיפה לא דייקתי בתאור, ולא סיפרתי לה שאני גם קצת מגמגם,
מעניין אם היא תשים לב.

מתיישבים, אני מדליק סיגריה, היא אומרת "איכס, הדבר שהכי דוחה
אותי בעולם הוא להתנשק עם מישהו שמעשן, זה ממש מגעיל!"
מממ.... מעניין, בעוד שאני הייתי עסוק בלאסוף את דבריי מהקרקע
היא עישנה בעצמה.
לא ברור, אך גם לא נורא. נתקדם.

המלצרית החביבה מגיעה ומציעה לנו דבר מה להרטיב את גרונינו.
אני מזמין משקה שמופיע בתפריט ונקרא "עילוי". נשמע טוב.
היא מזמינה כוס מיץ תפוזים.
"אני שונאת אלכוהול."
"מעניין למה היא טורחת לספר לי את זה" חושב לעצמי.
ממשיכים לשבת, אני מסיים את המשקה, קצת חריף אבל ממש טעים
ומסמן למלצרית שתגיש לי מנה נוספת.
היא לעומת זאת מדברת בפלאפון עם איזה "מאמי" כבר די הרבה זמן.
דווקא שיחה מעניינת, מספרת על איזה "נפילה" שלא חוותה מימיה.
נרשום לפני לבקש אותה אחר-כך שתרתק גם אותי בסיפורה המעניין.
מסיים גם את המשקה השני, ואווופס... מסתובב לי קצת הראש. אני
לא מבין מה קורה לי.

"ציון, אתה חייב להרגע. אל תעשה בושות." חושב לעצמי.

מנסה לשכנע את עצמי שאני לא באמת צריך להקיא, ושאין צורך לרוץ
לשירותים כי אני כבר ילד גדול ויכול להתאפק.
כמו שאומר הרב, זה הכל משמיים, ואין מצב שהשמיים ירצו פה לעשות
לי בושות.
בבבבועעעעאאאההההההההה!!
הכל יוצא על השולחן.
"אני לא מאמין", חושב לעצמי עם התא השפוי הבודד שעדיין נשאר
לי. טוב, לפחות לא ליכלכתי אותה...
"אני לא מאמינה!" (איזו טלפתיה, זה בדיוק מה שאני חשבתי)
"השמלה החדשה שלי! תראה מה עשית לה!"
אופסי.
היא רצה לנוחיות, אני מנקה את עצמי עם המפיות שהמלצרית החביבה
הביאה לי, בו בזמן שאני תוהה לעצמי אם המקרה הזה ירתיע אותה
מלהמשיך ולהתראות איתי בעתיד.
"בוא, הולכים" היא אומרת.
אני כמו ילד טוב מחפש את הארנק בשביל לשלם, וכמובן מגלה שבזמן
שניקיתי את עצמי משאריות המזון שפלטתי, מישהו החליט ברוב טובו
לכייס אותי וגנב את הארנק.
נו מילא, גם ככה יש בו רק חובות.
"אהה, אכפת לך לשלם?" שואל אותה באדיבות ובחיוך.
"אין בעיה, העיקר לעוף מפה".
ידעתי, ידעתי שהיא נפלה שבי לקסמיי...

נכנסים לאוטו ונוסעים בחזרה אל עיר הקודש.
שיט, שוב הילדים מהשכונה שמו מסמרים על הכביש...
"אתה יודע להחליף גלגל?"
"יודע, פשוט אסור לי להתאמץ, דוקטור זלמן אומר שזה מה שגורם לי
להתקפי הפירקוסים בלבלב"
מה לעשות. עם עובדות אי אפשר להתווכח, ועדיף שהיא תדע מזה כבר
עכשיו. שלא יהיו לה הפתעות בעתיד.

מוציאה את הג'ק, מרימה את האוטו, ואני מנסה לעזור, מגלגל את
הגלגל הרזרבי אל המקום, ואוופס, מועד על השרוך של עצמי, משתטח
על האוטו, שנופל בשיא העוצמה על הרגל שלי.
פאדיחות. מזל שאף אחד מהשכנים לא ראה. "הכל בסדר ציון?" אני
שומע קול גברי מאחורי. מסתכל אחורה ורואה את יחזקאל מהמכולת,
וביתו שיפרה שתמיד ניסיתי למשוך את תשומת ליבה. אין ספק שהפעם
הצלחתי.

בסך-הכל דייט מוצלח, חושב לעצמי. הרבה יותר מהפעם שעברה עם
יוספה, ההיא שטענה שהדבר הקשה שאני מרגיש כשהיא מחבקת אותי זה
ספר התורה הקטן שהיא הביאה במיוחד בשביל להפתיע אותי. לא יודע,
לא נשמע ממש אמין. חוץ מזה, היא היתה קצת שעירה והיה לה קול
גברי מדי. לא הטעם שלי.


"אני כבר אתקשר אליך מחר" אמרה לי כשיצאתי מהאוטו.

נו, כנראה שעשיתי עליה רושם טוב.
מחר כשהיא תתקשר אני אזמין אותה לסקס.