|
הולכת על מעקה מרפסת
בורחת ממציאות עגומה של יום-יום
הראש כלפיי מעלה
הידיים פרוסות לצדדים
בוהה בכוכבים.
כשמאדים קרוב כל כך
הכל יחסי
והירח הלך לישון
הוא לא איתי.
ברחוב אנשים מתגודדים
חושבים שאפול
אבל לא.
השמים איתי
מחזיקים אותי
אני כבר לא לבד
כשמאדים קרוב כל כך
הכל יחסי
והירח הלך לישון
הוא לא איתי
הולכת על מעקה מרפסת
מגלה פצעים פתוחים
כל שניה.
תחשובת לא עוזרת
יש מוגלה
יש לי סדקית באישיות ולזה אין תרופה. |
|
|
זה לא פייר הם
התחילו לא אני!
סילבן שלום
על הנכים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.