היא רק רוצה להינות, רוצה כיף. היא אוהבת שאנשים תלויים בה אבל
לא מוכנה להיות תלויה באף אחד. היא רוצה חברים, רוצה שיאהבו
אותה, אבל לא מוכנה לאהוב אף אחד. היא מפחדת מעצמה, מפחדת
מכולם, מפחדת להיות לבד. איך אתם מצפים ממנה להתעסק באנשים
אחרים? פשוט אין לה מקום... היא בעצמה ממלאת את המוח שלה, הלב
שלה. אתם צריכים להבין - זה לא קל לחיות ככה. בכלל לא. בריב
איום עם עצמך כל הזמן. בקונפליקט מתמשך. לרצות אותו יותר מכל
דבר אחר, לאהוב אותו ולהתגעגע אליו עד שזה כואב פיזית. ומצד
שני לא לתת לו להתקרב. היא הרי אוהבת שהוא תלוי בה. לא אכפת לה
מה הוא אומר. והוא אומר שכואב לו, שהוא רוצה אותה יותר מכל דבר
אחר, אוהב אותה ומתגעגע אליה עד שזה כואב פיזית. והיא שומעת כל
מילה וכל דמעה וכל רגש אבל לא מקשיבה. גם לעצמה היא לא מקשיבה
כשהיא מבקשת להוריד את הקוצים האלה מסביבה. הם שם, תמיד מקיפים
אותה ולא נותנים לאף אחד להתקרב. וכולם שומרים על מרחק בטוח,
ומדברים איתה מרחוק וצוחקים איתה מרחוק אבל איתו זה אחרת. היא
מושכת אותו אליה בחבלים שהוא קשור בהם והוא נדקר ומדמם וצורח
ומתחנן אליה שתפסיק. אבל היא לא מצליחה. היא לא מקשיבה לעצמה
כשהיא מבקשת להפסיק. להפסיק למשוך אותו או להפסיק להכאיב לו.
והוא בוכה והיא בוכה ואיפה הכיף בזה?