לילך רוזן / מתגנבת בלילות |
כשההורים שלה היו מכבים לה את האור,
והיא לא עייפה.
היא הייתה בוכה,
והם,
היו נועלים את הדלת.
הייתי מתגנבת אליה בלילות,
שרה לה שיר,
מספרת לה סיפור,
מלטפת אותה,
מחבת אותה,
מנשקת אותה.
לא רציתי לבוא לשם,
לא יכולתי לראות את הזוועה הזאת.
אבל באתי,
כי בלעדיי,
היא הייתה נרדמת...
מדמעות!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|