אהוב יקר,
זה ימים שאני מנסה לכתוב
את הכאב הכרוך
באבדן מרצון
לצייר במילים
את פניו של ההוא
שלא מת לי
כי אם העדיף לעזוב

זה ימים רבים
שניסיתי אני
ללמד אנשים
שלא יודעים עוד לכאוב
רק בזו העת
הבנתי אני
כי ללא הרגשה
לא ייתכן מסר.

את פניך חרטתי
כזכרון נע ונד
במוחי
ברוחי
בגופי
בידיי
חיפשתי אותך
בין עשביי הקומלים
בין שרידי הקמה
שנותרו מבינתך

את חכמתך
השתקתי
וקברתי עמוק
תחת ים
וגלים נועזים
של תשוקה
את עיניך כיסיתי
שלא יראו עוד מכאוב
שלא יעזו לחיות
בלעדיי.

היום הוא היום
שלנו.
הוא אומר שכבר ככה
וככה
ימים
אנחנו סובלים
האחד את השנייה
והשנייה את האחד
ושכבר ככה
וככה
וככה
חודשים
לא רע לנו כל כך.

היום הוא היום
שלנו.
הוא אומר שתקנה לי
ותתן לי
ותחמיא לי
ותהיה כל מה
שתמיד רציתי שתהיה
ולא תתרגז
ולא תכעס
ולא תחשוד בי יותר
כי היום
הוא היום
שלנו.

אמא תמיד אמרה לי
לא לצאת עם בחורים יפים
חברות יש רק בתיאוריות הקשר
שמתו עם פול הפילים הגדולים

אמא תמיד אמרה לי
לא לצאת עם בחורים יפים
כי אשה אל אשה היא זאב וערפד
על כן
כדי לשמור על לשד בטחוני
(כך אמרה לי אמי)
טוב לצאת עם קרפד.