הם ישבו בחדר " מחוממים" ע"י מנורות הפלורסנט שהאירו על הכל
באור אימתני והיא חשבה כמו תמיד שפלורסנט זה כמו מכונת אמת,
רואים הכל באור הזה, ולפעמים גם נדמה לה כאילו רואים גם בעזרתו
דרך אנשים, איתו אי אפשר לזייף. " גברת צעירה את מוכנה להסביר
לי את פשר מעשייך? " שאל אותה המנהל (של מי בעצם?) "אדוני",
ענתה חצי עצבנית חצי מיואשת" לא עשיתי כלום! באמת! אני לא
מבינה איך היא פירשה את מה שאמרתי כמשהו רע... "כי כל הגישה
שלך מתריסה" ענה. היא מושכת אש גם הדברים הטובים נאמרים אצלך
בציניות, תתבגרי! את כבר לא ילדה, תכופפי את הראש! לפעמים עדיף
לא להיות צודקים ולקבל עוד כמה נקודות אצל בן אדם..." מה?! היא
חשבה לעצמה בזעזוע עמוק, בחיים לא, אבל ענתה" זה הפרדוקס הישן
ביותר שלי ", חצי שקר חצי אמת, "מה יהיה הסוף איתך?"
היא חשבה לרגע ואמרה " לא יודעת, אני לא סגורה על עצמי
כרגע..."
"קשה לי כל הזמן להיות ככה איתך" " איך ככה?" "לא יודעת לא
אמיתית כזאת..." " מה זה אמיתי בעינך?" "אל תתפלספי איתי...
אני מלכת הפלספנות..." בלי זיופים?" " בלי לא לרצות להיות אחת
עם השנייה! בלי לפחד מהתגובות שלך, ומהעלבונות שלך!..." "את
שונאת אותי?" "לא!" היא אמרה בהחלטיות ובלב חשבה, לא יודעת
אני לא סגורה על עצמי...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.