כואב. כואב לי שם למטה. המטפל אמר שאני צריך לשחרר.
יש לי צ'קרה חסומה בתחת. אני לא צוחק.
זו הבעיה שלי , אני פשוט לא צוחק. חבר שלי אמר לי פעם שלילה
אחד איתו יעביר לי את
זה צ'יק צ'אק. ואז ניסינו. הוא ניסה וניסה ובסוף התייאש. אני
נרדמתי. באמצע הלילה
התעוררתי. הוא בכה לידי עם הראש עמוק בכרית.
"יאללה תירגע כבר יא דפוק", צעקתי עליו. חסימה בצ'קרה זו
בעיה.
ואז הגיעו המילואים. שבועיים בשכם (משקיף ויורה מדי פעם).
ביום השלישי למילואים,ראיתי אותו. מבוקש מספר 13 של המשטרה
הפלשתינית. אנס הקטינים
ג'ורבול אבו בולבול. עם חצאית צהובה מהתקופה שהייתי מעודדת
במכבי, רצתי אליו.
הוא אסף אותיבזרועותיו המצולקות מעינויים.

"ג'ורבול יא חביבי, אינת עומרי" לחשתי לו.
הוא גילגל ג'וינט ונשק לי במחושים.
תראי כמה טוב לנו ביחד,צעקה ונעלמה.
"אין כזה דבר" שאל המורה
יורם אמר: אני יודע את התשובה
דנה קמה
רנה נמה
הרי קרישנה קרישנה קרישנה
הרי רמה רחמן מרוחמן , כל פעם שאני מתחיל עם סיפורים אני
גולש.
כל פעם שהשיער שלה התחיל לגלוש הוא סיפר אותה, כאילו זו היתה
הפעם הראשונה.
ג'ורבול היה מוכן להתאבד בשביל מטרה לא ברורה
שאלתי אותו "איך?" הוא סיפר על התכנון האחרון שלו: להצמיד שתי
פצצות לגבות.

חיכיתי לו בסרט , הוא מת
מוות לערבים מוות ליהודים
מוות קקי מוות קקי
שלום