תמונה על הקיר
ציורים מטורפים, פרצופים ירוקים עם עיניים אדומות, צהובים
וחומים
וכולם מתבוננים בי, מלאי חיוכים וגיחוך

אין סיפוק משום דבר

אני עולה במדרגות הבית, שתי קומות, גוררת רגל אחרי רגל
אותם כתמים על הרצפה
הכלב של השכנים שוב נובח
אני מגיעה לבית
פותחת את הדלת ונכנסת אל תוך החושך והדממה
בית ריק
בית מת

עולה למעלה במדרגות הלולייניות ונכנסת לחדר מבולגן וצבעוני
החדר שלי

אבא  שלי צייר את התמונה שעל הקיר
לפני כמה שנים
הוא נכנס הביתה עם קופסת צבעי אקריליק בשפורפרות  מתכת
עם בריסטול והתחיל לצייר
פרצופים פרצופים
תחובים אחד בתוך השני
כל אחד מנסה לפרוץ את החלל
בכל הצבעים, צבעים כהים, בכל ההבעות.

בחדר אני נשכבת על המיטה
אם זה אחרי הצהריים כשהשמש נכנסת בקרניים עדינות ומחממות לחדר
ואם זה בלילה כשהאור מהחלון הגדול של השכנים בבניין ממול מאיר
והצחוק המתגלגל שלהם נשמע עד לחדרי שלי
תמיד יש צחוק מהבית שלהם
והחלון תמיד פתוח

כשאני יוצאת החוצה
גם העולם מת
הפחד מתגלגל ברחובות והכסף מיד ליד
האוויר שאני נושמת מזוהם
וחדשות יש כל שעה

הרצפה מלוכלכת
חרא ברחובות
אנשים ממהרים מקללים ודוחפים
הגשם והמרזבים השאירו סימנים שחורים של דמעות על הבתים שפעם
היו לבנים

הפרצופים מסתכלים עליי מכל פינה
המבטים שלהם חודרים
כאילו הם יותר מסתם ציור
יש להם מה להגיד
הם רוצים לדבר
לצאת מהתמונה

אני יושבת מול הים ומסתכלת בשקיעה
תחושת רוגע לוחשת אל גופי
ועמה תחושת חרדה כמו תמיד
חרדה שתכף הכל יגמר וייפול מהידיים
וילדה קטנה ומכוערת רצה מולי ואחריה ילד מלוכלך
והשקיעה נשכחה לרגע
כי העולם החליט לקטוע אותה לדקה

בבית הפרצופים ממשיכים לחייך
וגם בלילה אני חושבת עליהם
איך הם מונחים להם שם בקיר במסדרון
יושבים ומחכים
שאני אבוא להתבונן בהם

אני חושבת על אהבה
על רגש מתוק וטהור
ואיך שאי אפשר למצוא אותו

על רגע קסום
שאחרי כמה שעות מסתבר שלא
ויום חדש מגיע
משכיח את לילה שעבר

האמת שעד עכשיו לא ממש שמתי לבד לפרצופים האלה
עברתי לידם בלי להעיף מבט שני
אבל בזמן האחרון הם מלגלגים עליי
דורשים את התשומת לב...

אני יושבת וחושבת על כמה רגעים אומללים אפשר למנות
על כמה שהעולם הזה דפוק
ועל כל הדברים המלוכלכים והרעים

אני מנסה להיזכר בכמה הטפות מוסר שלי לעצמי
בכמה נאומים ממוח אל לב וההפך
בכמה התחלות חדשות בראש
בכמה תוכניות
בכמה רגעים של עצב וכאב
ברגעים של בכי ואם כדאי לבזבז אותו

אני מנסה להיזכר בכמה רגעים של אושר
רגעים קטנים
והם לא ממש קופצים לראש

אני זוכרת רגעים של הרגשה טובה
של כיף
אני תוהה אם אלה היו רגעים של אושר
רגעים של אופוריה
של דפיקות לב

הפרצופים תקועים עם ההבעות שלהם
לא משנים זווית של חיוך
לא קורצים
לא כלום

גם אני תקועה עם המחשבות שלי
עם החיים שלי
עם ההטפות שלי
כלום

אני לא יכולה לחכות להם
ואני לא יכולה לחכות לעצמי

אבל אני מחכה