מתילדה אומרת שהחיים הם רמה גבוהה של מודעות
הנמצאת בשינה עמוקה בגורד שחקים אלקטרוני
יחד עם כל הדעות השחוטות.
היא יוצאת מהמיטה קצת לפני השעה תשע,
מרימה את החיים של אתמול צפופים בנייר
שהשליך נער העיתונים ליד הדלת
נתפס לה הגב.
מטפלת בפרחים שבאגרטל,
כותבת רשימות, פתקים, קובעת פגישות ,
מקליטה שיר לאנשים במתנ"ס,
ממתינה לחיים שיקום.
הוא לא מסתדר לפי התיאוריה שלה
מביא לה הרים יפניים, ג'ונגלים, סוואנות
מדבריות סיני, נזהר לא להפריע
כאשר היא מחבקת עננים טעונים בחשכה מלאה ,
אוספת חלקיקים לבנים של שלג פיסה אחר פיסה,
מצפה פולחן אביב לתוך גוף נסער בחלוק,
רקום בסגנון המזרח-רחוק,
מתבשמת בבושם חזק,
'החיים הם סודות פריז', נותנת עיניה בשדרה
להזיל דמעות בודדות על אנשים אוהבים,
לצד ציפורים מלקטות פירורים.
טובלת בתה את הלחמנייה לארוחת הבוקר,
קפואה בחלקה הפנימי.