"שלום", אתה מחייך חיוך-נימוסין מבעד למדים האטומים.
"שלום", אני אומרת בהבעה קפואה.
ואתה מביט בתדהמה, לא מבין לאן נעלם החיוך. לאן נעלם החום. לאן
נעלמה הילדה.
ידי מתנופפת, בתנועה מתוכננת ומדוייקת. מכה על הלחי הורודה
והמוכרת. המכה חודרת לעורי.
כואבת. צורבת. כאילו בבשרי שלי הכיתי ולא בבשרו של נער בוגד.
לבי הולם בחוזקה מתחת לחולצה השחורה.
לא השתנית כלל.
חיכיתי למכת האומץ הזו שתיקח את הכעס. תרפה מהכאב. תהפכו
למוחשי ותמוסס באוויר הקר של הלילה הסתווי. היכיתי בך, וידי
שלי הכתה בי בחזרה. את אותו הכאב שמיועד למפרי בריתות ולהם
בלבד ספג גופי המיוסר. ספג לבי המיותם.
שנאת אמת אינה יכולה כנגד אהבת חינם.