אני כותבת מכתב
עם סכינים של זהב
רק לא על הדף אני כותבת,
אלא סתם על היד
ומהכאב יוצא משפט בלי מילים
איפה אתה עכשיו אלוהים.

אני כותבת מכתב
מסכינים של זהב
רק לא על הדף אני כותבת
אלא סתם על היד
וככל שאני ממשיכה לכתוב
לא משפט יוצא אלא דם של אותיות.

אני כותבת מכתב
עם סכינים של זהב
על היד אני כותבת
באמצע הסתיו
מיד אחרי שהיא נהרגה
וגיליתי כמה אני בודדה.

ואולי כאשר תיכנסו לחדרי
ותרגישו את השקט המקפיא
תראו אותי שוכבת בתוך דם
ובתוך אותו הדם מסתתר לו אדם.

ואז תחשבו לאן היא הלכה
ולמה?
מי עזב אותה?
ולא תיזכרו באהובתי הישנה
שהלכה יום אחד לישון ואותי עזבה.