מוקדש לפרוסט.


"אני שונא לישון באלכסון", הוא חשב לעצמו.
השעה הייתה שמונה בבוקר. ורק לפני עשר שעות היא זרקה אותו.
הם היו ביחד למעלה משש שנים מלאות. וגרו ביחד שלוש וחצי שנים.
זה קרה אתמול בערב. הם בדיוק התיישבו לארוחת ערב, הם אכלו
ספגטי בולונז. קצת אירוני שהיא הכינה לו את המאכל האהוב עליו
בדיוק בזמן שהיא תכננה להגיד לו את המשפט הידוע "זה לא אתה, זה
אני".
הוא היה באמצע הביס הרביעי כשהיא ירתה את המשפט הזה לעברו.
הוא כמעט נחנק מכדור הבשר שהיה חצי לעוס בפיו, והחל לגמגם משהו
לא ברור.
היא הסתכלה אליו, חייכה, קמה מהשולחן, נכנסה אל חדר השינה
המשותף, יצאה ממנו אחוזה במזוודה קטנה, פתחה את הדלת, ויצאה
מהחיים שלו.
לתמיד.
מהרגע שהיא יצאה, הוא התחיל לבכות כמו ילד קטן. הוא בכלל לא
הבין מה קרה, למה היא עזבה והיא בכלל לא נתנה לו את ההזדמנות
לשאול. הוא הלך למיטה, בכה ובכה, עד שנרדם.

מתיו לא היה רגיל לישון לבד. תמיד הייתה מישהי יחד איתו, כבר
מהתיכון, הוא היה מחליף חברות בקצב רצחני. אך היא הייתה איתו
הרבה זמן, והוא באמת חשב שהיא ה"אחת".
מסתבר שלא.
הוא החליט שלא לקום מהמיטה, והמשיך לישון.
השעה הייתה קרוב לתשע בערב כשהוא קם, מזיע כולו. הוא זכר שהוא
חלם עליה, אבל לא יכל לזכור מה היה בחלום. הדבר היחיד שזכר
מליל האתמול היה המשפט ההוא, שהדהד בראשו כל הזמן.
הוא החליט להתקשר לשני חבריו הטובים ביותר, כריסטופר ודומיניק,
שהם במקרה גם שותפיו ללהקה.
הם קבעו להיפגש בשעה תשע וחצי בפאב שמתחת לבית של כריס.
מתיו ודום ישבו בפאב. השעה הייתה קרוב לאחת עשרה כשכריס נכנס.
הוא התנצל, אמר שהחברה שלו הייתה אצלו. מתיו ודום הבינו את
הרמז, ולא המשיכו לשאול שאלות.
מתיו לא יכל לספר לחבריו על המקרה שקרה אתמול בלילה. הוא חשב
לעצמו שהם פשוט לא יבינו.
זה הרי לא הגיוני מה שקרה. הוא החליט לדחות את ההסברים לחבריו,
ופשוט ישב שם ושתק.
הם ישבו בפאב עד לשתיים בלילה, ואז כל אחד נפרד לדרכו הוא.
באותו הלילה מתיו ישב וכתב. 10 שירים עליה, עליו, ועל היחסים
שבינהם. הוא נרדם על שולחן העבודה הממוקם בפינת חדר השינה
שלו.
הוא שוב חלם עליה, אבל שוב לא יכל להיזכר על מה ולמה, והמשפט
ההוא חזר והדהד לו במוח.
בפעם הבאה שהוא נפגש עם חבריו במקלט המוזיקה של המושב, הוא
הראה להם את השירים שכתב.
הם ראו והתלהבו. שאלו אותו מאיפה הרעיון לשירים היפים אך
העצובים הללו. והוא סיפר להם את מה שקרה. התגובה שלהם הייתה
רגילה. "מה באמת, מצטערים", "אם היא מתנהגת ככה, אז אין לך מה
לעשות איתה" ודברים דומים לזה.
לקח כחודשיים עד שמתיו הלחין את כל השירים שכתב, ובדרך הוא כתב
שלושה נוספים, אך הם כבר לא היו קשורים כל כך לחברה שלו לשעבר,
שאותה שנא כל כך.

כשיצאו שלושתם מהמקלט, מתיו אמר שהוא הולך הבייתה, אך הוא לא
הלך לשם.
הוא יצא לשחק סנוקר לבד. אולי הוא גם ימצא מישהי לבלות איתה את
הזמן.
קצת מצחיק לראות אדם משחק סנוקר עם עצמו. אבל למתיו לא היה
אכפת. הוא דמיין שהכדור הלבן היא ה"חברה לשעבר" שלו, והכה
בכדור בכיף עם המוט.

הוא סיים להכניס את כל הכדורים, והתקדם לעבר הבאר בכדי לשתות
משהו.
הוא הזמין לעצמו טקילה סאנרייז, סתם כדי לדפוק את הראש, וזה גם
היה משקה שמאוד אהב.
הוא בכלל לא שם לב אל זו שישבה שלם לצידו.
הוא רק התרכז בכוס, ואיך הצבע הכתום של מיץ התפוזים מתערבב יחד
עם  הצבע החום של הסירופ, ועם צבעה השקוף של הטקילה.
היא הראשונה שאמרה את המילה הראשונה, שזה היה קצת מוזר למתיו,
כי הוא היה רגיל להיות זה שמתחיל עם כל הבנות, ולא שהן תתחלנה
איתו.
היא שאלה אותו אם יש לו אש, והוא אמר לה שכן, הכניס יד לכיס
המכנס השמאלי, והוציא מצית דמויית גוף של אישה. היא הופתעה,
ואמרה לו, "מצית נחמדה יש לך". הוא השיב לה "כן, אבל זה לא
הדבר האמיתי". היא חייכה ושתקה.
הוא הסתובב לראות עם מי בכלל הוא מדבר, ואז הוא ראה אותה. היה
לה שער שחור כפחם עד הכתפיים, ועור צחור כשלג. היא הרכיבה
משקפיים קטנות שהחמיאו מאוד לפנים היפות שלה.
מתיו החל לשוחח איתה על הא ועל דא, עד אור הבוקר, שבו הם
נפרדו.
מתיו נזכר שהוא לא יודע את שמה, לכן הוא שאל, והיא ענתה לו
ששמה מיכל ונתנה לו את המספר שלה.

כעבור חודש הוא התקשר אליה, ודבר ראשון הוא התנצל שלא התקשר
קודם, כי הוא פשוט רק נפרד מחברה שלו שהייתה איתו הרבה זמן,
ולקח לו זמן לעכל את הכל. והם החליטו ביחד לצאת לארוחת ערב
נעימה באחת המסעדות היקרות שבעיר. למתיו לא היה אכפת, כי
הבחורה הזאת שהכיר נתנה לו הרגשה טובה. והוא חשב שאולי הפעם
הוא מצא אהבה אמיתית. בתחילה הם רק ישבו ושתקו, אך אז היא שאלה
את מתיו מה הוא עושה בחיים.
הוא ענה לה שיש לו להקה, ובדיוק עומדים להחתים אותם על איזשהו
חוזה יוקרתי בחברת הפקות. MCI או משהו כזה.
היא הבטיחה לו שהיא תהיה הראשונה להקשיב לדיסק, אם וכאשר הוא
ייצא.
הוא חייך אליה, ואמר, כן, אבל קודם צריך למצוא שם ללהקה.
הוא הביט עליה, ואמר, את יודעת, נראה לי שאני יכול לכתוב עלייך
כמה שירים. הם מסתובבים לי עכשיו בראש. אני חושב שאת ממש מוזה
בשבילי. ובו ברגע שהמילה הזאת יצאה מפיו. הוא ידע שאין לו צורך
לחפש עוד שמות אחרים ללהקה. הוא אמר לה, סליחה רגע, הוציא את
הפלאפון, התקשר לכריס, ואמר "מצאתי שם ללהקה" וניתק. הם המשיכו
לדבר, על כל מיני דברים שמעניינים את שניהם. וגילו שיש להם
הרבה מן המשותף.
אחרי ארוחת הערב שהייתה מעניינת וטעימה, אך לא שווה את המחיר
היקר, הם הגיעו לדירה שלו.

בבוקר הראשון שישן מתיו רק על צד אחד של המיטה ומאז שהתרגל
לישון באלכסון, הוא ידע.
ידע שהיא זו שאיתה הוא רוצה לבלות את שארית חייו.
מאז הם כבר שנתיים ביחד.
רק נקווה שהוא לא ישמע שוב את המשפט ההוא.