מוזיקה מתחברת אליי
כל תו נכנס אליי
ושורף אותי בנשמה.
וכשהמוזיקה נכנסת אליי
בשחור או באדום
נפרם עוד חוט בלבנה.
ופתאום יש הרבה חורים:
חורים בעיגול של עשן
וחורים במלבן של צריבה
והלבנה כבר מתפרקת לפיסות
כשכל פיסה מסמלת
ילד חדש.
ממש כמו אתמול
יש אמא מאושרת ואבא מסופק.

ובבית שלושה ילדים מחכים
שלושה פיות פעורים
ושש (זוגות) עיניים זולגות מרעב.
והדרך.
הדרך אובדת, מתאבדת, מתפרקת.
שלושה ילדים מתים בבית
ורק חצי פיסה של תינוק מאתמול.
כלומר, על כל אבן שנזרקת בחום
קמה יד חדשה להגן עליה
מכל המלאכים שבאסיפה
המחליטים כעת על הספר הלבן או השחור.
אלוהים יושב למעלה
מזיז באי-נוחות את הישבן המעוגל
נותן לרעמים שמתוכו
לפרוץ אל תוך החשיכה בהבזקים.

אלוהים, מתי אתה חושב
שגם אני אוכל לזהור בצהוב מפוייח?
האם גם אני אקבל מתנות
מפרי של זהב בתוך קיבוץ של קיץ?
מלחמה.
קול שופר צווח וגווע בקול:
צאו כל מפלצות התום והנעורים!
רצח של נערות חסרות איברים!
חסרות שם, חסרות נשמה.
מלחמה.
כל הנפשות מתאספות המעגלים
מעלות סיאנס לאנשים החיים
מוות בלי הד.
הכול מסביב אפור ומעורפל
כמו מגוון עשנים של סיגריות
מדי פעם יש קול של חיכוך אפלולי,
שני יצורים נעים בלאט
נוסעים ברכבת ההפתעות לצפון.

וברכבת שלושה ציידי ראשים
חצי משולש בסגול מטושטש
ואלוהים גונח אל כל הנשמות שנתקעו
שתזעקנה יחד כדי לקבל עזרה.
כולם יודעים שאין מנוס מתקופת החיים
שתי יצירות של באך באגרטל עם אוזן כרותה כרויה לשמש.
ככה מתחברת המוזיקה אלי.
וכל תו עושה בי חור.