שחף יושב לו אל מול גווני השמים המגוונים,
בזמן שהשמש הינה במרקם זוהר מתמיד,
מתחבאת לה מהתנגשות המים הטהורים
במזח אל מול ההר.
ואני, עם ורד ביד,
שמלה לבנה ארוכה עד אחרי ברכיי,
יחפה, שערי פזור ברוח,
טהורה,
מטיילת ברכות בין האבנים המלטפות את שפת הים,
ונושקת לשמש הממהרת לברוח מעיניי.
ואתה אוחז את מותניי מאחורה, חזק,
מלטף את צאוורי, נושם לאוזניי,
נשימה אחר נשימה,
מלטף את שפתיי עם ידך השנייה
ולחיי מסמיקות, עיניי בוהקות.
...והשמש שקעה.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.