היא ניסתה,
ניסתה לגעת, אבל לא הצליחה.
ניסתה לגעת בשמיים,
אבל היא נפלה.

הנפילה הייתה מהירה
וכואבת.
השאירה בה צלקות,
שעד היום לא נרפאו.

היא אומרת,
שהיא מתמודדת עם זה.
אבל רואים עליה שזה קשה,
קשה מאוד, אבל היא מתמודדת.

לדבר על זה היא לא אוהבת,
על הרגע ההוא,
שבו ניסתה לגעת בשמיים.
אבל זה לא הצליח לה,
כי היא נפלה.

לי גם קשה להתמודד,
אבל לה קשה יותר.
רואים את זה על הפנים שלה,
שמשתדלות להיות חייכניות.

אבל מבפנים ישנה תחושה אחרת,
תחושה של טירוף חושים,
או של כאב,
או אפילו של התחרטות.

היא ניסתה לגעת בשמיים,
אבל היא לא הצליחה.
עכשיו היא חיה עם זה,
כל יום, כל היום.

ניסתה,
אבל לא הצליחה.
אני רק מקווה,
שהיא לא תנסה שוב



תודה ליובל, שלומי, מייקל, איגי ואבנר.
וגם לארז רונן (http://stage.co.il/Authors/ErezRonen),
על שנתן לי את הרעיון.