מציאות אבודה
אני...
עוד סיפור של קיץ חולף,
ניחוח של סוף, באוויר מרחף,
הפסקתי לרוץ, עכשיו זמן להתנשף,
אין בי כבר כוח, מאוחר להתעייף.

ואתה...
מתעלם ולא רואה אותי שוב מחליק,
עוצם עיניים, ואת היד כבר לא מחזיק,
אני נעלם, ואת הנפילה אתה לא מפסיק,
אין מבין, את המוזה שלי תמיד משתיק.

והיא...
עדיין, לא, בשלה, עדיין באותה שתיקה,
רק שותקת, ואותי מכאן ובשקט מרחיקה,
כלום ולא כלום, אולי אף פעם לא היה,
סתם דמט פאק-צה, ואולי בכלל לא קוראים לה ...

והוא...
מהחיוך שלה כל פעם מחדש מסתנוור,
ממשיך ורודף אותה, אחריה כמו עיוור,
יעד אחד בחייו, ושאר המסגרת בקלות שובר,
הוא לא יודע, לא רואה, את עצמו פשוט קובר.

זוהי מציאות, מין מציאות אבודה,
כולם לוקחים בקלות, רק עליי היא כבדה,
תסתכלו קצת בפנים, אולי תבינו,
תפתחו כבר עיניים, אולי לא תאמינו,
כי מה שאז היה, לא קיים עכשיו,
החיים ממשיכים הלאה, ורק לי מפנים ת'גב.

ואני, ושוב אני...
כי בסוף זה הרי מה שישאר,
פה, שם או בכל מקום אחר,
וראיתי אנשים שקמו לתחייה,
התעשתו והמשיכו, אמרו בלי בעייה,
אבל בי, בי אין את אותו הכוח,
כמו שכבר סיפרתי, גם בשקט הלך לו המוח,
אז, אז למה, למה עוד אפשר לשאוף,
תשאפו, תשאפו, מבלי שתבינו, הגיע כבר הסוף.

Hey U, Move From My Way
I Just Wanna Fly, Fly Away...


זוהי מציאות, מין מציאות אבודה,
כולם לוקחים בקלות, רק עליי היא כבדה,
תסתכלו קצת בפנים, אולי אפילו תביטו,
תפתחו כבר עיניים, מתי יד תושיטו,
כי מה שאז היה, לא קיים עכשיו,
החיים ממשיכים הלאה, ורק אני, סתם, עובר ושב...