תאריך תחילה - 19/06/03

השמיים זרועי קוצים
ובשדה אדמה הטובה אך לתבואת
לבבות מרים.
החיוך שאינו מרפה מן העצבות,
כילדים הנלחמים על בובת סמרטוטים.
"תן" ו"תני" עד הקרע המתוק.

השלווה חלפה כצל מבין אצבעות ירח,
צעדיה כבדים בהכותם את רצפת המדבר.

דלת נפתחת מכה חתול חולף באור דגים קסום.
הסמטה שקטה,
האנשים רמים ומושכים את צילם
כשולי שמלות בתהלוכת לילה מלוכלכת.

הגורל בולע יום כחוש נוסף
לבטנו המצומקת.

"You never know what is enough,
unless you know what is more than enough"
(william blake)

After all, we are all tiny codebreakers,
working day and night in our soft cluttering,
trying to fill the great void of language
with thoughts that make sense to us.

Sudden desperate gasping at the chill of his touch,
A thousand tongues of frost creeping from her ribs,
Screaming up to her mouth in a hushed cry for breath
Sealed under his icy kiss.

Death's hand has a certain part in this.

All her trying body cannot melt him,
like a lost glacier in the tropical afternoon sun.

He is digging inside her a tunnel of ice,
Blood running wild to catch the fire from her eyes.
The heart turns white and fragile like the new-born moon.

Is she an unsuspecting city,
Buried under snow in June?

Nobody's moon.
An almost face filling up with a white smile.
An ever bursting bubble of pale joy.

Nobody's moon.
Not even mine with all my loving looking
and star-traps made of dreams
where sugar is obsolete.

Nobody's moon.
Beyond all rule or government.
That little flightless flag, not even
a thorn in its dusty gray hide.

Nobody's moon.
Seperate even from the stillness
of the cloudless skies surrounding -
He, a happy corridor of light.

Nobody's moon.
Drowning in the blindness of his own dark side.
Glimpsed on by a half, growing better by the glimpsing.
Though he sees all.

Nobody's moon.
His pinned down flight protecting
yet another night from wholeness.

All Is a word! Everything is a Word!
The trees, the buidings - Everything can be read!

When I grow up, I want to be crazy

It is at night that these beggars come to me.
When sleep has conquered all, but the unblinking face
of the moon.
Chasing eachother down as if through endless cats & mice.
One robed, carrying his lonely heart in his bare hands
dripping crimson roses on his misstress' white gown,
until she drowns
and then emerges from the cold dream as midnight
shatters darkness into broken moonbeams
stabbing foggy streets.
It is the hour when the footprints bleed
and the roads strech a little further inro madness.
Dogs of light, catching their tail in a puddle.

The sun has many powers.
The sun dresses casual in clouds.
The sun doesn't give its kisses away easily.
The sun likes to be in the center of things,
but is shy.
The sun is looking everywhere at once,
but can only see the halves of things.
The sun is afraid of the dark,
though it is only a rumor.
Her favorite dancing partner is the horizon.
The sun is the period to a long sentence of sky.
The sun is giving birth to another star.
The warmth we feel is its pain and agony.
She never lost a blinking contest.
The little men inside her speak only in flames.
The sun is waiting for her shadow.

אתה צריך לעבוד קשה מאוד בשביל להיות מאושר בחיים.
ז"א, אתה בכל אופן צריך לעבוד קשה בחיים, אם יש לך מזל אתה גם
מאושר.

"כשאותה עצבות תשתקף
בעיני ניצוד וציד, רוצח ונרצח,
תבוא גאולה לעולם
יחזור לשיווי משקל ותוהו שקט"
(יהודה עמיחי)

Still, decisions are made out of an attempt
to predict the future, rather than determine it.

Little people in the kitchen, fucking on the cutting board,
say it makes 'em feel "dangerous".

טוב, למה אתה מצפה מיקום מקביל #937,
שום דבר שם לא מתחיל בזמן

 

"צריך תמיד להיות שיכור,
וגם אחר כך!"

Poetry - that is the ultimate conversation,
you shout to the world, And open hearts hear.

That little shiver at the small of your back
at the fall of night, meaning only that for the next few
hours,
you are prey.
Not as before, to beasts and monsters, but the same fear
they harbour, and sorrow and misery. The trembling
death of vision and slow rise of dreams.

Any human action, taking place outside the boundaries
of the mind/soul must in essence be, or be part of,
an effort to communicate.
Such a massive word for something so simple, or is it?
There is always something said,
and always great meaning to the method used.

הקסם בהרי ירושלים, אינו מרפה גם מילדי תל אביב.
באור הערב, צחוקם רוקד
עם שתיקת האורנים.
הקור מכסה בשתיקה את הדרכים,
ואני חוסה בפני נערה.
מבטי נודד אל עיר המקלט שבחיוכה.

האהבה הנושרת מידיה, אינה ממני
ואיננה אלי, כמכתב אבוד וחתום
בשתיקתו הלבנה.

ועזיבתי הוכרעה כבואי:
עלם נוסף לסתיו, לאפלת האופק
מכשול נייד לרוח.

לעיתים עוד עיניה דולקות
כפנס רחוב המקיץ באישון ליל
מעל הליכתם החשוכה של איש וגפו.

Like specs of dust on sunken wood they lie,
or clamly sit like clouds in Jupiter's eye,
in cold decay they wait for us to die,
Feeding on the ashes of their former lives.

they hate their float in nameless apathy,
with all sensation drained but memory,
and bitter hope for these half-eaten souls,
Distant like the diamonds from the burning coal.

Glitter endless in the blindness of the night,
absorbed beyond the need to understand or fight,
by nothing and the wait & watch of soft disdain,
Of those who once burned bright,
But never will again.

זו הייתה הצצה לפנקס הירוק שליווה אותי בין יוני לאוקטובר
ודי הרבה מחשבות ונסיונות לשירה.
ענת הציעה שאולי אכלול גם את ההגיגים השונים
והמשונים.

תודה שנשארתם עד הסוף.

Nonsense is closer by the Parrot.

"Four Be the things i'd be better without:
Love, Curiosity, Freckles and Doubt."