הסתכלת פעם בשקיעה?
רגע לפני שהכל נהיה חשוך,
רגע לפני שלא רואים דבר והכל שקט, הזמן הכי יפה מפציע.
אלפי צבעים חוגגים בשמיים. אלפי ציפורים יעופו בשמיים.
הזמן הכי יפה בשקיעה.

מסתכלת קדימה, לתוך האופק.
מסתכלת אחורה, לתוך העבר.
את השקיעה שלי אף אחד לא יוכל לקחת.
את היופי שבאלפי הצבעים אף אחד לא ימנע ממני.

כל עוד אני מסתכלת קדימה,
כל עוד אני מרימה את ראשי,
ורואה את מה שניתן על ידי הטבע,
אני יודעת שיש סיכוי לתקווה מחר.

גם אותה ילדה, שוכבת בתעלה,
בביבים, מלוכלכת. מרופטת.
רעבה.
גוססת לאיטה מכדור שנורה לעברה.
ללא רחמים, מביט בה.
אין בו טיפת אנושיות.

עלינו לשאוף, למחוק את זכרו של אותו אדם
ולהחיות את זכרה של אותה ילדה לעד.

פשע לא עשתה, רע לא קיימה.
הדבר היחיד שהייתה, היה מגזע שונה,
שנועד לשנאה.

כל עוד הצבעים עדין במרום,
כל עוד אותם גוונים משתלבים זה בזה,
למרות השוני,
עלינו לשאוף, לאותה הרמוניה מושלמת,
בין כתום, לורוד וכל צבע שיגיע.