-אולי ידוע אולי לא: כי חלקו הראשון של הסיפור היה ונברא אך
בנקודה מסוימת הקשר עם המציאות פסק...  

אי שם במרכז מרכזה של פלנטה שחורה (עם נקודות לבנות כמובן)
ישנה שמש כתומה-צהובה אחת.  סביב אותה שמש כתומה-צהובה סובב לו
(לפי הדעה המקובלת) כוכב כחול-ירוק אחד. באותו כוכב חי לו יצור
קטן, צהוב ואינו מזיק - צובי. לאותו יצור היו תכונות השונות,
אם במקצת, משאר התושבים של אותו כוכב כחול-ירוק... הוא היה
מסוגל לראות לתוך מעמקי נשמתם של שאר התושבים ולעזור להם
בפתרון הבעיות האישיות שלהם. אותו יצור גדל והפך ביום מן הימים
ליצור בוגר, הוא פיתח זוג ידיים, זוג רגליים ואף אחד, שהיה
באופן מוזר ביותר ממוקם במרכז ראשו של היצור הצהוב והלא מזיק.
לאחר כמה שנים התפתח גם אותו כדור כחול-ירוק והאינטרנט הומצא
וכך הצליח צובי להעביר את בינתו לאחרים.

מתישהו, לא הרבה לפני קץ היקום, פגש אותו יצור צהוב יצור אחר.
יצור נוסף שאף הוא היה מסוגל להביט לתוך נשמותיהם של אחרים,
היצור קרא לעצמו גאיה, אך הוא קרא לו אהבה. כשהתאהב חש
תחושות שלא הכיר... כעת מטיב אותו יצור צהוב להכיר אותן.
ריחות. לאהבתו היו ריחות ולא רק צבעים. ריחות של פרחים ושל
שוקולדים וסוכריות. ריחות אדומים-כתומים וריחות ורודים הרבה
ורודים.  
בעיקר ורודים...

עד שיום אחד...
נעלם אותו יצור חדש מעולמו של צובי. וצובי נשאר נטול כל...  זו
הייתה יכולה להיות אהבה נפלאה...  שלום לך ורוד, שלום לך
גאיה...

והיה יום והיה לילה וכעס וכאב עברו... גם הגעגועים עברו להם...
תמיד הם עוברים בסוף... ואותו יצור המשיך בדרכו... כך היה נדמה
לו בכל אופן... אך עם כל צעד שעשה, חזר צעד אחד אחורה. יום אחד
הבין צובי כי "זוהי אינה השיטה להתקדם"...

הוא פתח בריצת מרתון ,
אך בסופו של דבר, אם היה זה מרתון אמיתי (עם מזניק, קהל ושדרן)
זה היה נראה בערך כך:
"למקומות - היכון - צא".
+בום+  אקדח המזניק חילל את שתיקתם של קהל התומכים
והמאמינים.
"והנה הוא יוצא".
"ראו איזה קלילות, איזה מהירות".
"צובי הצליח לעבור את המכשול הראשון".
"השני".
"השלישי".
"איזה יופי - ראו את החיוך על פניו - כמי שמאושר מניצחונו על
העולם".
"הוא עבר כבר חצי סיבוב".
"הוא כמעט בסוף".
"רגע אחד..."
"הוא נעצר..."
"למה הוא מביט אחורה???"
"כן הוא ממשיך - עוד שני צעדים והוא שם".
"עוד צעד".
"כן! כן! כן! צובי סיים את הסיבוב".
"למה הוא כבר לא שמח???"
"הוא עשה סיבוב שלם - 360 מעלות..."
"הוא חזר לנקודת ההתחלה".

טוב אולי לא תמיד כדאי להתקדם...

אותו יצור הוסיף לעמוד בנקודתו בעולם, זז קצת ימינה לפעמים
ופעמים זז קצת שמאלה, אך לעולם לא התקדם...
אולי ביום מן הימים יסתובב העולם בצורה כזאת שגיבורנו צובי
יהיה במקום אחר, מקום יותר טוב, עם ריחות יותר טובים ואולי
אפילו עם צבעים חדשים... אולי יום אחד הוא יצליח לתקדם...

בסוף הוא חייב להצליח!

ואולי בנימה שונה ואולי בנימת נ.ב רגילה, התנצלותו אל מול
גאיה על כל הסבל והכאב שנגרם במהלך הכרותם ואולי אף אחריה תקפה
החל מרגע זה ועד קץ הזמנים, העולם, או לפחות קיצם של כל יודעי
הדבר בדבר הדבר המדובר...  ואם ואולי יש בסיפור חייו נימת
התמשכות - ואולי הנכתב בו מזכיר או דומה לדבר אחר, אז אולי.
אבל כנראה שאין זה הדבר. ואולי פשוט היה צריך לקרוא את האותיות
הקטנות שבהתחלה ולא רק את הקטנות שבסוף...  תמיד שם בשבילך