חייל לבנוני שוכב לו בשדה הקרב,
ואני לוקח סכין ועושה אותו נכה.
יש לי התחייבויות קודמות, את יודעת,
אפילו שכל חייו חייל האויב יבכה.

ואת ממזרה סדיסטית יושבת בביתך,
צופה בטלוויזיה, סתם איזה חידון.
רק מחכה שאני אחזור ואביא מבוקשך,
שתי אצבעות מדממות מצידון.

אני מצלצל בפעמון, בודק את הסחורה,
והאצבעות בכיסי, משאירות כתמי דם.
אני חושב על איך עשית ממני כלב מאולף,
פעם אני עוד הייתי בערך בן אדם.

את פותחת שמחה, מחבקת ומנשקת,
שואלת "הבאת?" ואני מהנהן.
את לוקחת אותן מכיסי ובורחת,
ואני רק חושב "לפחות הלילה אזיין".

ועכשיו בקופסת קטיפה ליד מיטתך,
מונחות להן שתי אצבעות מצידון.
תמיד אהבת שירים ישראליים ישנים,
רק חבל שלא הבנת אותם נכון...

הרהורי חרטה
על שתי אצבעות מצידון....