אמא שלי, היא מציקה מאוד, אומרים גיל ההתבגרות גיל קשה, אומרים
גיל ההתבגרות- יש סערת רגשות...
ואני יודעת את כל הניתוחים הללו, אמא עובדת בזה...
אבל נראה כאילו יש שני סוגים של פסיכולוגים:
אלו שיודעים מה הם עושים, הם גם אותם אלו שמגלים דברים חדשים,
מוסיפים לעולם הפסיכולגיה ממחקרים, הם אלו שמפעילים את הראש
שלהם, כמו פרויד (היה עדיף כמובן אם הם לא היו מתחרמנים מכל
דבר קטן כאותו פסיכיאטר נודע ונערץ).
ויש את אלו שעובדים על פי ספרים, נוסחאות, משננים את מה שכתוב
להם בדוקטורט ומנסים להפעיל את זה בנחמדות, הם סוג רע, כמובן
מאליו, מציק.
אמא שלי לדאבוני היא מהסוג השני, הסוג שניגש ומנסה להיות שם
בשבילי בדיוק בזמן כשאני לא צריכה אותה.
היא לא ממש מצליחה להבדיל, מתי אני זקוקה למרחק ומתי אני צריכה
מישהו שיהיה בשבילי ועד כמה אני צריכה שהמישהו הזה יהיה
בשבילי.
אני לא זקוקה לפסיכיאטר, אבל נראה כאילו אמא שלי שכחה את זה,
היא מכניסה אותי למצב של כעס... היא נדחפת כשלא צריך.
וכשאני זקוקה לה, אני מבקשת כי אז היא לא תמיד שם, היא שם
כשנוח לה, וכשאני מבקשת ופותחת לה חריץ בדלת היא לא נכנסת
בנימוס, היא מנסה לפתוח את הדלת בחוזקה, נאחזת בחריץ הזה
וכשאני מתחרטת ומנסה להיסגר היא מנסה לפתוח בצורה כל כך
מעיקה!
אומרים שגיל ההתבגרות קשה, אומרים שזה לכולם, אני רואה את זה
בין החברים שלי.
יכול להיות שזה ככה רק אצלנו באזור או משהו? רק בחברה שלי? או
שאולי זה ככה עם כל בני הנוער? קשה לדעת... אני לא יודעת אם גם
במקומות אחרים שכיחות הנערים שמדברים על היתאבדות היא כמו שאני
רואה אותה...
אני לא יודעת אם סתם אומרים או שזה באמת, ואני צריכה ללכת
לעזור ל"מיכה" ו"דן".
קונפילקט מטורף בהתחשב בעובדה שאני אאלץ לשלוח אותם לאנשים כמו
אמא שלי אם אני ארצה לעזור, או שאולי אני צריכה לתת את המרחק,
לתת להם להחליט מה לעשות עם עצמם..
יש לי חברה טובה שחבר שלה התאבד... והוא לא רק דיבר, הוא גם
עשה, המונים באו להלוויה שלו וחברה שלי סיפרה "צביעות מוחלטת,
רבים שבכו עליו לא אהבו אותו" זה הכעס אותי, אבל ידעתי שזה
קורה.
והצטערתי בשביל חברה שלי שאיבדה את החבר שלה, אבל האם בהכרח זה
היה כל כך רע שהוא התאבד? אם חושבים על זה. אם היו "עושים איתו
משהו" שולחים אותו לפסיכולוג, אפילו לאחד טוב והוא "יתקן אותו"
זה בהכרח טוב, זה מה שהוא רצה?
הוא ראה בסוף את העולם בבהירות וגילה: העולם מטושטש ועם זאת
פשוט להפליא. האם זה שנשלח אותו לפסיכולוג כדי למנוע ממנו
להתאבד, נסגור אותו נשמור עליו מפני עצמו, האם זה טוב?
לכפות עליו חיים שהוא לא מעוניין בהם?