גליתי מרחם הגלים,
מתגעגע לארמונות אלמוגים.
במקום זר, צועד על פני מישורים חוליים.
עוטה זימים, סנפירים, מכוסה קשקשים.
לכדור הזהב המותך נחשף,
צורח, נכווה, עורי נשרף.
כל קרן של אור
יוצרת בו חור.
מימי חיי נשפכים מכל חרך,  
ופולחן הייסורים לו נמשך.

כדור הזהב נעלם.
אז בשקט בוש ונכלם,
כדור כסף יוצא לעולם.
כל קרן של כסף הנופלת על פניי, כל ניצוץ בוהק,
את עורי מלטפים בלחות, אך עדיין זועק.
טיפה נוצצת יורדת מעיניי,
רטיבות מרגשת לאורך לחיי,
מקניטה את עורי, ומחזקת געגועיי.

עודני מחפש את נסיכת האגמים,
שיח ושיג כל הימים.
עבורה אאבק בלוויתן הנורא,
אלמלא תיגלה לי, תאחזני אימה.
רק כך אוכל להשלים ייעודי,
כאשר אני בטוח שהיא גורלי.
כך שכשאיעטף בחיבוק המעמקים הקר,
אדע שהיא עימי, שלה אני יקר.
עד שאמצאה אלהטט בכדורים,
זהב וכסף במישורים החוליים,
אצעד לי כך עד אחרית הימים.