קשה לי לדבר, קשה לי לכתוב.
באתי לפה כי אין לי עוד למי לפנות, למרות שאני יודעת שיש אנשים
שיקשיבו לי אבל בטח הנושא הזה כבר מאוס אצלהם ולא רציתי להעיק
ולהכביד סתם.
אין לי הרבה מה לכתוב, גם קשה לי.
אבל אני צריכה להוציא את כל הכאב והדמעות שלי פה.
וכל מה שיש לי לומר זה רק שתי מילים קטנות - איבדתי אותך.

היית שלי פעם, רק שלי, ועכשיו אתה לא.
עכישו אנחנו רחוקים אחד מהשני, מרחק של מיליוני קילומטרים,
מרחק שנות אור. ואין לי עם מי לדבר, אין לי עם מי לצחוק,
ל"רכל", ליהנות.
אין לי, פשוט אין לי...
איבדתי את הכל כשאיבדתי אותך.

כל צחוק קטן, כל נושא דיבור, כל פעם שאני מסתכלת בכוכבים,
בוכה, כשמישהו מחבק אותי, מחייך אליי, כל דבר קטן מזכיר לי
אותך ואת איך שאיבדתי אותך.
אני מרגישה שחלק גדול ממני חסר...


וניסיתי, באמת שניסיתי להחזיר אותך אליי, יותר נכון את המצב
שהיה פעם, אבל אני לא מצליחה!
ואתה לא עוזר לי בכלל...

למה אתה לא אומר לי מה עשיתי לך?!
למה אני נותן לי לחיות עם הסימן שאלה הענק הזה?!
מושיקו, למה אתה לא מבין שלידך ניסיתי להיות מושלמת?!
ניסיתי לעשות את הכל טוב ויפה, הסתרתי ממך דברים בשביל שלא
תערער את המחשבה הטובה שלך עליי, ניסיתי בכל כוחי שהכול יהיה
מושלם.
ואני באמת לא מוצאת משהו רע שעשיתי לך.
אז למה אתה לא אומר לי כבר מה קרה?!
למה אתה נותן לי לסבול ככה?!

אתה לא מבין כמה כואב לי בגללך, כמה אתה חסר לי וכמה שאני
אוהבת אותך. אין אף אחד אצלי שמשתווה אלייך...
בשבילי אתה מושלם, למרות הכול.

ואני מקווה בכל ליבי שהמצב יחזור להיות כמו פעם.
אני אעשה הכול כדי להחזיר את זה להיות ככה...
אוף, בבקשה, אלוהים, תן לי אותו בחזרה!!!
אני אעשה הכל, כל מה שצריך רק כדי שהוא יהיה כמו פעם, שנהיה
קרובים כמו פעם... שיהיה לי את הידיד הכי טוב שלי לצידי, בדיוק
כמו שאני אוהבת אותו, שלא ישתנה.
רק בבקשה, אלוהים, תן לי אותו!!!

עכשיו אני מרגישה שיש לי עוד הרבה מה לומר אבל פתאום לא נוח לי
לשפוך את הלב שלי מול זרים, אנשים שאני בחיים לא ראיתי את
הפרצוף שלהם. אז אני אסיים במשהו קטן.

איבדתי אותך