[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פיית החורף
/
רציתי לומר...

רציתי לכתוב על השואה. רציתי לכתוב על פולין, על מחנות ההשמדה.

רציתי לומר שהיה עצוב וקשה וחסמתי את הכל. זה בטח יחזור עוד
כמה חודשים ואז אני אבכה ויהיה לי קשה ואני בטוח אסבול.
רציתי לראות, לגעת ולדמיין. רציתי להרגיש את מה שכולם כנראה
הרגישו. רציתי לבכות כמו כל מי שהיה שם איתי. ולא יכולתי.
לא הרגשתי כאב, הרגשתי כעס וגאוה. 60 שנה אחרי והנה אנחנו פה.
שוב באותו מקום, יורדים אל תאי הגזים, ומי היה מאמין - גם
יוצאים חיים ונושמים מהצד השני.
לכולם היה מה להוציא, מה לפרוק מהלב. ישבו ביחד ובכו. לבטח
דמיינו את הזוועות. גם אני חשבתי על כל מה שהיה. אבל זה לא יצא
ממני בדמעות, זה נשאר בתוכי במחשבות.
בכיתי רק פעם אחת, כששמו את השיר על רון ארד. וזה לא היה בגלל
השואה, לא היה בגלל קבר האחים של לופוחובה (ואני לא מנסה
להכחיש שזה היה מזעזע ונוראי...). זה היה דווקא בגלל השיר.
ודנה. הדמעות של כולם גרמו לי להרגיש תקועה והייתי חייבת להזיל
דמעות. לפחות דמעה אחת סמלית. אז מצאתי למה. וזה לא היה המקום
ומה שקרה בו.
גם פחדתי. לא ממה שהיה שם. לא מבתי הקברות האימתיים. פחדתי
מהעכבישים המפלצתיים והמוטציונים שהיו שם בכל פינה (מה לעשות?
אני ארכנופובית)...
זאת אני. הכל מתעכל לאט כל כך שלפעמים זה מביך.

מה הבעיה שלי? אני לא מבינה מה היה שם? האם אני עד כדי כך
אדישה? לא. ממש לא. אחרי פולין הבנתי הכל ואפילו רציתי לחזור
ולחוות שוב, בעוצמה כפולה. אבל בפולין הייתי בתוך בועה...מוקפת
קיר, סגורה בתוך טירה באמצע ענן. שום דבר לא הגיע אליי או יצא
ממני. אטימות מוחלטת.
זאת אני. בהחלט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה יותר עצוב
מתולעת בתפוח?

- חצי תולעת
בתפוח.

מה יותר עצוב
מחצי תולעת
בתפוח?

- שאדם אהוב
ויקר מת.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/10/03 22:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פיית החורף

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה