הזמן שנשבר / שתי וערב |
שנוא נפשי,
שטה בי עד כלות כוחותיי.
רקום גופך לגופי
אהובי,
טווה עצמך בתוכי, מעליי, מתחתיי.
גוויותינו יחברו האחת בשנייה
תלויים זה בזה,
קלועים זה בזה
שתי וערב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|