טוב אז זה סיפור על החוסר כישרון שלי.
ולא אני לא עושה את זה כדי שכולם יגיבו לי אח"כ "אבל את כן
מוכשרת" וכל החרא הזה.
בכל מקרה בחוסר כישרון שלי לא הכרתי עד כיתה ט' בערך, כי לפני
שעברתי לתיכון ופגשתי אנשים (דגש על הרבים) מוכשרים באמת לא
הייתי צריכה כישרון כל שהוא.
זה בגלל שאני ילדת שיכון מסריחה, וכל מי שמכיר את שיכון ותיקים
יודע שכולם שם פשוט מפונקים.
אז נכון, אני קצת מפונקת, אבל כשהתפקחתי והסתכלתי מחוץ לגבולות
השיכון שמתי לב למשהו, בשיכון לא צריך כישרון, יש פליפינים
שעושים את זה בשבילך.
אבל הסיפור הזה הוא לא על השיכון, הוא עלי,
אני לא יודעת לצייר, ואם אני כבר מציירת משהו אז הוא מועתק.
אני לא יודעת לכתוב, כי... טוב, אני פשוט לא יודעת.
ואני לא יודעת לנגן, למרות שבשליש אני דווקא מצטיינת.
אז אני לא בן אדם מוכשר, ועד לפני חצי שנה לא הסכמתי להכיר
בעובדה הזאת, הפלתי את זה על ההורים שלי, שלא דחפו אותי לשום
תחום שהוא.
אז מה אם אני לא קוראת שעון כמו שצריך! זה לא אומר עלי כלום.
אבל הסיפור הזה הוא לא על השעון, הוא עלי.
אז אני גם לא טובה בהגיית דעות, אז אין לי אידיאולוגיה מוגדרת,
ועד לפני שנתיים לא ידעתי מה זה אידיאולוגיה בכלל.
אז משעמם לי ואני כותבת סיפור מטומטם על החוסר כישרון שלי.
פעם זה עוד הטריד אותי, אבל עכשיו, אחרי שאתה משלים עם זה,
אז אתה יותר רגוע.
לא אני לא לוקחת שום דבר שכתבתי פה ברצינות כי מחר אני אצעק
שאני מחוננת ועוד אאמין לזה, אבל אני לא לומדת באורה וזה שקר
גס.
ככה זה אורה, אנשים מתוסכלים שלא יודעים למה לעזאזל הם נרשמו
לשם כי לומדים פחות שעות מילד ממוצע בגן, ואני יודעת כי אמא
גננת.
אז אני יושבת ומעבירה את הזמן בהקלדה, הדבר היחיד שאני עוד
טובה בו, אהה, לא רגע, גם כשאני מקלידה אני טועה.
אז אין מה לעשות, אני לא בן אדם מוכשר,
אבל לפחות אני מנגנת על שליש.
אני עירקית,
אבל אני לא מאותגרת.
אין מה לעשות לפעמים ליהוה משעמם והוא אומר "אהה בוא נעשה
עירקים שעירים וחסרי כישרון" ואני יצאתי.
אז השלמתי אם זה.


הסיפור הזה נכתב בגלל שהייתי תקועה במשחק "אי הקופים 4" אז
תתמודדו עם זה.
תודה לדורון אדם כוהנסקי טלג'י רוזנטל השני ורוני חי כהן