כשאותה סכין עברה על החזה
כשאותו אולר נפתח ואת ליבי ריצה
כשהדם שלי לא נטף
ורק שריטות קטנות היו
רציתי להכאיב ממש, רציתי אז למות.
וצלקות עוד מזכירות לי,
לא היית באותם ימים איתי.
למה לא חיבקת,
לא אהבת רק אותי.
זה מזוכיזם,
כשכואב לי להיות לבד,
רחוקה ממך.
וזה סדיזם
כשאתה אומר לי איזו מילה יפה.
וזה כלום,
זה לא כאב אפילו, כל אותן פציעות עצמיות,
הן היו פיזיות.
ואיתך הם נפשיות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.