מתי רז / רגעים של חסד |
מאובק מלילות לבנים
את עולה בי
בחסדי גומייה שבעת ימים
אשר פקעה מלהכיל
אסופת מכתבים נשכחת.
אין בי אומץ לדפדף
רק לגעת בקצות אצבעות
בתמונה קמוטת פינות
שם חיוך חושף שיניים
מעקצץ קצה עצב
שלא רפאו הזמן.
הרצון להיות איתך חזק ממני
דמי משתחרר ומואץ
שפתיים אני חושק
ומאבד את עצמי
במרקם ההוא.
שוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|