זו הייתה שעת לילה מאוחרת.
בחוץ סופה השתוללה, רעמים וברקים גשמים ורוחות עזות.
סילביה הקלידה באיטיות על המקלדת, האותיות על מסך המחשב
החלו להטשטש, היא הרגישה שעיניה מתחילות להעצם.
היא שמרה את המאמר שכתבה וכיבתה את המחשב,
לקחה את כוס הקפה החצי גמורה שהכינה לעצמה כמאמץ אחרון להשאר
ערה לכיור, הסתכלה על ערימת הכלים שנערמה בכיור בייאוש ועזבה
אותם שם, מקווה שיקרה נס והם ישטפו מעצמם במהלך הלילה.
כבר יומיים שהיא עובדת בלי הפסקה על המאמר,יום ולילה.
היא צריכה להגיש אותו לעיתון בעוד יומיים והיא רק בתחילת
הדרך.
סילביה נכנסה למקלחת ושטפה עצמה מהר,
כשסיימה הביטה במראה.
היא נראתה כמו כל בחורה ניו יורקית ממוצעת.
למרות שיערה השחור כפחם ופניה הכהות
כמעט ולא היה ניתן לזהות את שורשיה.
למרות התקופה הקצרה שחלפה מאז עברה לניו יורק,
נראה כי סילביה התאקלמה והשתלבה טוב בעיר.
סילביה בהתה בפניה הנשקפות במראה,
היא נאנחה למראה העיגולים הכהים מתחת לעיניה.
היא נכנסה מהר למיטה, מנצלת כל דקה של שינה,
כאילו דקות מעטות אלו יעלימו את סימני העייפות מפניה.
סילביה לבשה בגדי שינה ושקעה במיטה החמימה,
עצמה את עיניה ותוך שניות נרדמה.
אך לא הספיקה לישון וכבר התעוררה.
היא שמעה רעש, סילביה חשבה שהיא מדמיינת,
הציצה בחלון, וראתה שיורד גשם ורוח חזקה נושבת,
הענף של העץ שצומח מתחת לחלונה דופק על הזכוכית בגלל הרוח.
היא חייכה לעצמה ומיהרה לחזור לישון.
אך לא עברו שניות ספורות וכבר התעוררה שוב לשמע דפיקות חזקות.
היא הסתכלה לעבר החלון אך לא ראתה כלום כאילו העץ נעלם.
היא קפצה מהמיטה והדליקה את האור.
הסתכלה מהחלון וראתה שהענף קרס בשל הסופה.
אם כך מהיכן מגיעות הדפיקות החזקות?
היא הסתכלה למטה לרחוב החשוך והרטוב ולפתע צדו
עיניה דמות חשוכה בפתח ביתה.
היא אימצה את עיניה והסתכלה טוב יותר ובאמת,
ליד דלת ביתה עמד אדם.
סילביה נבהלה, היא ירדה במהירות במדרגות אל דלת הכניסה,
וככל שהתקרבה אל הדלת כך גברו הדפיקות.

היא השתהתה על יד הדלת.
חשבה לעצמה האם לפתוח את הדלת או שמא סכנה אורבת לה?
ואז חשבה על הסופה הקשה שמשתוללת בחוץ, יכול להיות שמישהו זקוק
לעזרה. היא החליטה לפתוח את הדלת.
מולה עמד גבר, דמותו הייתה חשוכה אך היא ראתה
שהוא גבוה ופניו מעוטרות בזקן ארוך ופרוע.
היא פנתה אליו בחשש ובירכה אותו לשלום.
הלה בירך אותה לשלום בקידה.
סילביה שלא הייתה רגילה לנימוסים שכאלו כיון
שהתרגלה לתרבות בניו יורק הייתה מופתעת מאד.
הגבר המסתורי ביקש להכנס והיא חשבה לרגע ולבסוף הכניסה
אותו פנימה.
כאשר התקדם לאור יכלה לראות תווי פנים יפות
וצעירות למרות הזקן שהסתיר זאת.
היא הזמינה אותו לכוס קפה חם והוא לא סירב.
כשישבה מולו ראתה את עיניו,
מסתוריות, כחולות, גדולות, כמו אוקייאנוס גדול, בלי סוף.
היא יכלה לטבוע בהן.