זעקה לעזרה שהתאבדה לים של דיבורים,אהבה שהתנפצה למיליון
רסיסים,משפחה שהתפרקה להרבה חלקים,כמה חבל שכולם רואים
ושותקים!
והוא רק יבהה באויר,חיו הסתיימו, נגמרו, כך כולם נשארים.
מצמרר, טרגי, עצוב, מפחיד, מזעזע...
מועקה שנחתה כמו אבן גדולה, זעקה שכבר לא תישמע, כבר אין בעולם
הבנה, הוא כבר לא יוכל לקרוא לעזרה, הוא כבר לא יגיד אם טוב או
רע, הוא רק ישתוק ויבהה באוויר.
ואשתו, אשתו המסכנה, שכבר איבדה את התיקווה, את האמונה, היא
כבר לעולם לא תישמע אותו מדבר, היא כבר לא תישמע אותו אומר:
אני אוהב אותך, התגעגעתי.
היא ודאי תרצה לספר לו מה קרה, מה עבר עליה ב-17 שנה, היא תרצה
לספר לו על בתו ועל חייה, והוא ישמע, ישמע וישתוק, הוא כבר לא
יחבק את בתו.
תעצרו את הסבל, הם סבלו מספיק, אני רוצה לקרוא לכולם ולהגיד
שהוא סבל, הוא כבר לא יודע אם הוא חי, תעזרו לו להבין ששם בארץ
יש עוד אנשים שיושבים וחושבים, חושבים עליו כל יום, כל דקה, כל
שניה, הוא כבר לא ידע!
תצילו אותו, תצילו אותם, תצרחו על כל העולם, העולם הזה האכזר
שמחליט עכשיו לשתוק, מה הם עיוורים, עיוורים למה שמתרחש, הם
מענים אותו והוא סובל, הוא כבר לא יודע שהוא קיים תעזרו לו,
תעזרו לו כולם!!!




מוקדש לרון ארד ולבני משפחתו.