[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בערך פעם בשבוע חידשו לי את התפרים בשפה העליונה. בדרך-כלל זה
יצא יום רביעי או חמישי.
באותו הזמן הייתי מוצא את עצמי נתקל הרבה בשאלה "למה?", ואז
מתרסק עם הפרצוף על האספלט.
" 'סתכל לאן שאתה הולך!", היא הייתה צועקת לי בגסות וממשיכה
בדרכה במהירות.
מטרידה כזאת עוד לא פגשתי לפניה.

הכל התחיל כשמירב אמרה לי שדי. שזהו. שנגמר.
אני לא יכול להגיד שזה בא לי בהפתעה גמורה, אבל אני לא יכול
להגיד שלא הייתי מופתע ושזה לא גמר אותי.
ידעתי שאת התשובה האמיתית והמלאה לשאלה "למה?" אני לא אקבל. לא
באותו רגע, בכל אופן. ידעתי שהיא לא הייתה רוצה להפיל עלי גם
את התמורות שלי להריסת הקשר, בנוסף לעצם זה שנמאס לה ושהיא
מסיימת את זה.
זאת באמת לא הייתה תקופה מעולה, אבל זאת שלפניה הייתה פחות
טובה וחשבתי שאנחנו במגמת עליה.
היא, כנראה, חשבה אחרת, או שסתם החליטה שדי וחבל.
"כבר אמרנו פעם שכדאי שניפרד ואחרי זה באה אחלה תקופה",
התיישבתי ליד השולחן.
"כן, אבל עכשיו שוב זאת. וחוץ מזה...", היא לא גמרה את המשפט
ונשארה לעמוד, נשענת על דלת היציאה מביתה.
שתקתי. ככל שהתרחקנו על ציר הזמן מהנקודה שהיא הפסיקה את המשפט
הסיכוי שהיא תמשיך אותו הלך וקטן. בהינו אחד בשני בערך חצי דקה
בלי להגיד כלום.
"אני באמת רוצה שזה יהיה הסוף. שלא נהיה יותר בקשר אחרי עכשיו.
כבר חשבתי על זה והגעתי למסקנה שאני לא רוצה יותר. ואולי אתה
יכול, אבל אני לא רוצה שתשכנע אותי שנישאר ביחד עוד. יהיה לי
יותר טוב בלעדיך".
למה יהיה לך יותר טוב בלעדיי? תבוא תקופה טובה ונשמור עליה טוב
יותר.
לא שאלתי. היא ביקשה שאני לא אשכנע אותה וידעתי שהיא התכוונה
לזה עד כדי כך שהיא הייתה אוטמת את האוזניים עם הידיים אם
הייתי מתחיל.
"טוב..", התרוממתי והראיתי סימני עזיבה קרירים כמו לסדר את
הכיסא ליד השולחן ולאסוף אלי את הז'קט ומפתחות המכונית.
"אתה כועס?".
"אני לא כועס, אני עצוב".
"גם אני עצובה, אבל אנחנו נתגבר".

לקח לי זמן להשלים עם העובדה שאני לא אראה אותה יותר ולא אדע
מה הסיבות המלאות שהיא זרקה אותי, אבל בסוף הצלחתי. לעצרי זה
לא עזר הרבה.
דר. אונגריש אומר שאם אני ממשיך ככה בקרוב לא ישאר לי פה
בכלל.

בערך פעם בשבוע מחדשים לי את התפרים בשפה העליונה. בד"כ זה
יוצא יום רביעי או חמישי.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי נתקל הרבה בשאלה "מתי?", ואז
מתרסק עם הפרצוף על האספלט.
" 'סתכל לאן שאתה הולך!", היא צועקת לי בגסות וממשיכה בדרכה
במהירות.
מטרידה כזאת עוד לא פגשתי לפניה.

מי תתנשק איתי עכשיו?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ולמה לי לכתוב
סלוגן? כדי
שכשאתדפק על
דלתות גן עדן
וישאלוני: "מה
עשית בחייך?"
אוכל לומר: לא
הרבה, אבל כתבתי
סלוגן לבמה?


עגמומית ביום
מהורהר


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/10/03 11:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתם איזה שחר אחד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה