המאפרה שלי נמלאה בדלים מוכתמים בשפתון הנועז שלי,
ואני מנסה כל כך לא להביט בך, אל הכחול שלך,
לא מסוגלת ובוכה, בוכה.
מרוקנת את תוכי לתוך אמבט שמימיו פושרים
אוחזים ידיים לא מוצאים מילים, מבטך עכור וחסר הבעה,
ואני מנסה כל כך להביט בך, אל הכחול שלך,
לא מסוגלת ובוכה, בוכה.
שכובה על מיטת יחיד במרתף מואר,ציפורניי הן הצהיבו,
מצחין שם, לבד.
מדמיינת את הכחול שלך, מצפה למצוא בו הבעה,
מנסה למצוא יש מאין.
ואתה שוב מעליי, עיניי עצומות חזק,
לא לראות ,לא להסחף בים שלך, בסערה שבעייניך.
אני נותנת מעצמי את כל כולי לך, שלך.
תשלה אותי תאהב אותי תרצה אותי תחשוק בי
תן לי ללכת.
ואני מנסה כל כך, אל הכחול ובוכה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.