השעה היתה בערך שבע ועשרה בערב כשחיכיתי לה מחוץ לחדר
המתרגלים. שמש כבר לא היתה בשמיים מזה זמן רב, בטני קרקרה
מרעב, וחברי היה אמור לחכות לי בעוד שעה בבית, אחרי כשבוע בו
כמעט לא נפגשנו, והיה צריך להשלים פערים... וניתן לומר כי במשך
שבוע שלם דמיוני רק מתאר לי איך תיראה השלמת פערים זו...
והיא מאחרת! לבחינה המעיקה הזו למדתי כשבוע וחצי כמעט ובסוף,
קיבלתי 81 בלבד. גם לי יש גבולות, אז קבעתי עם אורלי, המתרגלת,
לערער על המבחן. בהתחלה קבענו בארבע, אך היא התקשרה וביקשה
לדחות לשבע, ואני ככלבלבה מנומסת הסכמתי. כשהגיעה לבסוף בשבע
ורבע בערב רק התעצבנתי יותר. מילא, אם היתה מגיעה עייפה ומרוטה
לאחר יום לימודים, אבל היא נראתה זוהרת מתמיד: "מצטערת על
האיחור" אמרה בקול בלונדיני, מתחנחן. "הייתי במכון כושר ואז
בספא, ופתאום נזכרתי שקבעתי איתך אז רצתי לכאן מהר ככל האפשר"
הבטתי בה בחיוך, שכן לא ניתן לכעוס על בחורה שכזו. שיערה זהוב,
מסולסל, כמטר שבעים קומתה, אך פניה בעיקר... פניה, פני מלאך-
עיניה הירוקות מביעות טוב לב, ולא יכולתי לעשות לה פרצופים אף
על פי שכך רציתי בכל ליבי. היא נכנסה לפני לחדר המתרגלים הקטן,
ויכולתי להריח את ריח ההדסים שנדף משערה הרטוב. ריח זה עשה
שמות באפי ובדמיוני, שכן זה הזכיר לי ערב בלתי נשכח עם חברי,
שעוד מעט ימתין לי בבית. "מהר. מהר ככל האפשר" אמרתי בליבי,
בעוד אורלי, מניחה את תיקה על הכיסא.
"כן- מה אני יכולה לעזור לך?"
"זה בקשר למבחן. אני רוצה לערער על הציון, שקבעת לי. אי חושבת
ש..." צלצול טלפון סלולארי קטע את נאומי הנרגש והיא התנצלה
וענתה
"מה? המממ, נשמע נפלא, בטח", צחקוק חינני ,"כן, כן. גם אני
מחכה כבר", הנמכת קול, " אני לא יכולה כבר להתאפק... אני כאן,
ממתינה לעד. ביייי" לכשסיימה, הרימה את ראשה הזהוב וראיתי
בבירור את הסומק מתפשט בו.
"כן, איפה היינו?" ניסתה לחזור לעסקים.
"היינו בבחינה? על הציון, אני חוש..." היא קטעה אותי בקול
חולמני.
"אני יפה לדעתך?" שאלה בפתאומיות.
"מה?"
"את חושבת שאני יפה?"
לאחר מחשבה של מספר שניות, עניתי ביושר מוחלט "את יודעת שאת
יפהפיה אבל לא נעים לי כל כך. את הרי מתרגלת שלי..."
"עזבי שטויות, אני בת 26, ואת לא הרבה יותר קטנה ממני. תגידי
מה את באמת חושבת עלי"
כעת היא קמה מכסאה ועמדה למולי. שפשפתי את עיני לרגע על מנת
שאדע שאיני חולמת ואכן מתרחש מול עיני מה שמתרחש. שאני אכן
הופכת לשופטת בתחרות יופי של מתרגלת, אשר הורידה לי כעשרים
נקודות במבחן. אך, שאלתה עדיין היתה תלויה באוויר, כך שלא
יכולתי להתחמק ממתן תשובה. הבטתי בה- שיערה נשפך, תלתלים
תלתלים על פניה, אפה היה סולד לגמרי. מושלם. כמו של דוגמניות.
קו שפתיה הארגמניות, היה מעוקל קמעה במרכזו. כאילו אלו השתפלו
במרכז, ויצרו מעין חרך דרכו יכולת לדמיין את שיניה. חברי, היה
נוהג לומר על נשים כאלו- שפתיים של מוצצת. ולא יכולתי שלא
להסכים עימו כעת. גוון פניה היה בהיר, כמו גם גוון ידיה.
"תשמעי, את נראית..." אך שוב נקטעתי
"לא. תבחני אותי באמת. לא סתם. תפסיקי כבר עם הביישנות. אני
באמת רוצה לדעת"
"את מתכוונת שאני אסתכל גם על..."
"כן. הכל, אני רוצה לדעת"
איני יודעת אם ריח ההדסים, או השעה המאוחרת, או הביזאריות של
הרגע אבל יכולתי להרגיש זיעה נוטפת ממני. מכל חור בגופי...
והמצב רק נהפך למביך יותר לאחר שהיא ניגשה לדלת ונעלה אותה
מבפנים. כעת היא ניגשה לעברי, ואמרה בקול סמכותי
"מעכשיו, את לא סטודנטית שלי, או משהו כזה. אני יודעת שזה מביך
אותך אבל אני צריכה עצה ואת היחידה שיכולה לעזור לי, כי את
יפה, ולא נראית ביישנית כל כך. אז קדימה. תהיי חברה טובה לכמה
דקות"
כשסיימה את משפט פשטה את מעילה הארוך ונותרה בחולצת משי שחורה,
דרכה יכולתי לראות את חזייתה ובמכנסיים לבנות צמודות, דרכן
יכולתי לראות את ישבנה, שלא הוסתר על ידי חוטיני זעיר. אך היא
לא הסתפקה בכך. היא פשטה גם את חולצתה, עד שנותרה במכנסיה
ובחזיית פוש אפ סגולה בלבד, דרכה איימו שני שדיה להתפרץ. היה
לה חזה יפה. פשוט כך. חלבי כזה, עדין, קצה פטמתה החום איים
לפקוע את דרכו החוצה מבעד למעטה התחרה.  
"מה את אומרת כעת?" שאלה אותי.
שאפתי נשימה ארוכה של אוויר, לפני שעניתי
"יש לך חזה יפהפה. הייתי בצבא, התרחצתי עם בנות רבות ולא ראיתי
מעולם זוג שדיים כה יפה" אמרתי את האמת שלא סיפקה אותה כלל
וכלל.
"לא ביקשתי מחמאות, ביקשתי את האמת" גערה בי. "אוף, למה בנות
כל כך מסובכות" מלמלה בזעף, ואז ללא שהיות ניגשה אלי, וסימנה
לי בידה לקום.  "אני מבינה שהדרך היחידה לקבל קורטוב אמת ממך
זה לתת לך ביקורת גם כן"
"אמרתי את האמת" מלמלתי שוב בחוסר בטחון מה, עדיין צובטת את
עצמי בכדי להיות בטוחה כי הסיטואציה ההזויה הזו הינה מציאות.
ואז הבנתי בנים. הבנתי מדוע בנים נאלמים אל מול בחורות. אורלי
הביטה אל תוך עיני. ירוקת מבטה שיתקה אותי. באצבעה האמצעית
רפרפה על שפתי, פותחת אותן בעזרת אצבעותיה האחרות. ידה השנייה
ליטפה את אפי, מחליקה על קצוות שערי.
"אז אני אתאר אותך קודם לכן.  אני אוהבת את הצורה הקשוחה בה את
מסופרת. מצד אחד זהו קארה נשי למדי, אך הוא קצר מכדי שיוכל
להיות על אישה כנועה. ואני אוהבת את עינייך החומות הגדולות. הן
כאילו ממלאות את כל פרצופך" היא התרחקה ממני לשנייה, כסוקרת
אותי מרחוק יותר ואז שבה והתקרבה.
"שפתייך הורודות הינן מקור לקנאה עבורי כבר מתחילת השנה. שדייך
קצת קטנים ואינם תואמים את העדפתי האישית, אך כל אדם זקוק רק
למה שיכול הוא להכניס בכפות ידיו. וידי קטנות למדי..." ואז
חשתי את כפותיה מונחות על חולצת הבד האדומה שלי.  היא חייכה
אלי, ואני נמסתי ולא זזתי ממקומי. היא כרעה על ברכיה, ובידה
הימנית ניקתה את שולחן הפורמייקה ממבחנים שהונחו עליו קודם
לכן.
"לא אעשה דבר ללא רצונך. עצרי אותי לכשתרגישי צורך" אמרה
בחיוך, ואני שתקתי
"מה לגבי ישבנך...? "כמעט לחשה, ובידה השמאלית פתחה את כפתורי
הג'ינס שלי, נעזרת בשיניה. "טוב, טוסיק קטן. כבר ממגע קצר אני
יכולה לומר כי את מלאת תשוקה. הוא מכווץ כולו. חוץ מזה הוא חלק
לחלוטין וזהו סימן טוב. אין בכל גופך טיפת שומן אחת. בטנך..."
וכעת לאחר שמכנסי הופשלו עד לעקבי, עברה לטפל בבטני. לשונה
נדחקה אל תוך הפופיק שלי, וכמו ניקו אותו מאבק היום יום שדבק
בו. ואז בתנועה חדה קרעה מעלי את חולצתי, מותירה אותי עומדת
למולה בתחתונים וחזייה. "ומה לגבי השאר...?" שאלה בקול מפתה
והמשיכה במסעה, רק שהפעם בעזרת לשונה שליקקה את שיפולי בטני,
משיגות כל שנייה עוד סנטימטר למטה.
"אני יכולה לחוש שאת מצפה מאד מאד למשהו טוב בזמן הקרוב, שכן
את רטובה מאד" אמרה מלמטה ואני השבתי
"כיצד את יודעת זאת? הרי עוד לא הגעת לשם בלשונך"
"אבל יש דברים שרואים מכאן ולא משם" אמרה והצביעה על תחתוני,
שכתם בהיר של נוזל, החל להתפשט בם. "האם זה אומר שאת מוצאת
אותי מושכת?" שאלה בקול מתפנק וללא שהות, משכה את תחתוני עד
למטה
"תטפטפי עלי" ציוותני, וליבי הלם כפי שלא הלם מעולם. חברי, לא
אהב לרדת לי, ואני תמיד חשתי כי זה מכובד מצדי לדרוש זאת ממנו.
"איך?" שאלתי אותה
היא הוציאה לשון ורדרדה ארוכה, שריחפה מתחתי, ואז בתנועה חדה
נשלחה קדימה, פוגעת בדיוק בדגדגן. כל ראשה נכנס לתוכי. אפה,
שפתיה, לשונה. היא ממש ינקה מתוכי את כל הנוזל. ידה הימנית
פתחה את חזייתי, ואז נותרה למעלה מעסה את שדי הימני, ואז עוברת
לפטמה, אך ידה השמאלית היוותה את גורם ההפתעה העיקרי. בעוד אני
מתרכזת בפעילות בחזית, בשפתיה, בתחושות הדגדגן, נשלחה ידה
השמאלית למשימה אחרת לחלוטין. אני הרגשתי בה רק כשהיה מאוחר
מדי. הטוסיק שלי נאנק בתחילה מכאב, כאשר חש לפתע באצבע החודרת
אליו, אך עד מהרה שלוש אצבעות מאוגדות יחדיו היו בו. דמעות
כאב, ותחושת עונג עילאית התערבו זו בזו, ותנועותיה נהפכו לגסות
יותר ויותר. גם תנועותי. בידי תפסתי את ראשה והכנסתי אותו
פנימה לתוכי בחוזקה. שוב ושוב. הרגשתי שאני גומרת. עוד שנייה,
ועוד אחת. וכבר יכולתי לחוש את גלי העונג עוטפים אותי, מקדימה
ומאחורה יחדיו, אך אז חדלה ממעשיה.
"למה" נאנקתי, מנסה להחזירה למקומה הקודם.
"לא חסר לך משהו?" שאלה בחיוך דביק משפמפם קטנטן של רטיבות
שדבק בה
"מה חסר לך?" ניסיתי עדיין להישאר באווירה הלוהטת
"זין" אמרה ללא היסוס, ופתחה את תיקה. היא הרכיבה על גופה
(העירום בינתיים) מיתקן, וכשקמה מכריעתה, היה איבר מין זכרי
מחובר למותניה. " תכרעי על ארבע" ציוותה עלי
עשיתי כמצוותה, ללא היסוס, וחיכיתי. לאחר מספר שניות הסתכלתי
לאחור וראיתי אותה משמנת את האיבר, ואז לפתע חשתי אותו בתוכי.
זין לכל דבר. אל תוך ישבני, שמחמת ההנאה הזדקר מעט באוויר. מין
אנאלי לעולם לא היה אהוב עלי, אבל נתברר לי כי הבעיה לא היתה
בי, שכן הזין המזויף הזה נעם לישבני יותר מכל זין אחר שאי פעם
עבר בו, או אף אעיז ואומר, גם זין שעבר מקדימה.  היא דפקה אותי
ללא רחם, ועל מנת שתוכל להנות גם כן, משכה את ידי הימנית אל
בין רגליה, וכך הרגשתי גם אני את מיציה גואים בה. ירכיה,
ואיברה שלה פגעו בי עם כל הלימה שהלם המכשיר שבין רגליה
בתוכי.
"אני רוצה לטפטף את הסוף לתוכך. אל תגמרי בלעדי. לא טוב לגמור
מזיין מפלסטיק" ואני מחיתי זיעה מפני והנהנתי חסרת נשימה
לחיוב. היא הסירה את הזין מעליה. והצמידה את פני לתוך ירכיה.
הרחתי את עסיס איברה ממלא בריחות הדסים את נחירי. ' הריח הוא
בנחירי המריח' הרהרתי לעצמי, מתענגת על טעמה. ינקתי מתוכה את
הנוזלים, וללא תשומת לב, חשתי כי גם היא שותה מתוכי, וכי אנו
כבר שכובות על הרצפה, זו בשפתותיה התחתונות של זו. ואז היא
גמרה לי בפה. ואני גמרתי בתוך חיכה הרך והחמים. נוזל סמיך שבין
רגליה מילא אותי. את כולי. עיריתי אותו לתוך קרבי, מתענגת על
כל טיפה. גם גופי, רוקן עצמו, גומר, לתוך גרונה. מסך עשן, כמו
כיסה את עיני בשעה שגמרתי. למעלה מחצי דקה, יכולתי להרגיש את
תחושת העונג הזו. ישבני כאב מהחדירה אליו, איבר המין שלי היה
תשוש, הלסת מתוחה ממאמץ, אך השלווה לא נטשה. כך שכבנו מהופכות
זו אל זו ומתנשפות. ניירות התגוללו על הרצפה, ביניהם יכולתי
לראות את המבחן שלי, וכתם קטן במרכזו. גם היא הביטה עליו
וגיחכה
"אם הייתי בן אז זה היה שפיך במקום הציון שלך"
"אם היית בן לא הייתי נהנית כל כך..."


בשעה שמונה וארבעים נכנסתי לפתח הבית. הוא כבר המתין לי שם,
נרות דלקו ברחבי הבית, בקבוק יין הונח על השולחן, ומוסיקה שקטה
נוגנה. דרך הטריינינג שלבש יכולתי לראות את הזין הזקור שלו,
ממתין כבר להגעתי.
"לילהטוב" אמרתי לו בחיוך מתנצל, שהרי כמה כבר יכול ישבן אחד
קטן לסבול בערב אחד...