הוא שיקר, הוא פגע, היא רתחה, כולה בזעם של הרגע, לקחה את
דבריה ויצאה בריצה מהבית הלבן והרגיל. היא בכתה, בכתה חזק,
אנשים ברחוב מסתכלים ולא מבינים, שמעה קול צועק אחריה, זה הוא,
היא ידעה. לא עצרה, המשיכה לרוץ, המשיכה לבכות, איך בגד בה,
איך שיקר לה, חשבה לעצמה לרגע, אולי הייתי פחות נפגעת אילו היא
היתה יפה ממני, מושכת ממני, סקסית ממני, אבל היא לא. היא סתם
איזה זיון קטן שהזדמן לו, ובלי לחשוב פעמיים, קפץ למיטה אליה.
התחייב ועם השניה שכב, היא קיוותה שלפחות יקבל איזו מחלה קשה
ומיד הצטערה שחשבה על כך, כ"כ הרבה אהבה יש לה אליו, כ"כ מעט
יש לו אליה.
היא רצה ודמעותיה מתייבשות לאט לאט, תובנתה חוזרת אליה והיא
מתחילה לשחזר את החודש האחרון. היא הבינה שכל מילה שלו היתה
שקר, התחמקות, הוא פגע בה. היא הגיעה לביתה, הדליקה את המוזיקה
החזקה, היהודים, הורידה מעליה את בגדיה וזרקה אותם, שלא
כהרגלה, בחוסר אכפתיות על הריצפה. היא נכנסה למקלחת רותחת
וכעוסה, פתחה את המים החמים ומיד כל המקלחת התמלאה אדים עבים
שלא היה אפשר לראות דרכם. היא עומדת במקלחת אולי כבר חצי שעה
ומים חמים-רותחים זורמים על גבה. היא חושבת על השיר ששרה בבית
הספר כשהיתה קטנה ושרה, קולה עולה ויורד לפי הבכי המתגבר
והנחלש אבל היא אינה חשה בו. המים זורמים ושוטפים את הדמעות
מהפנים, יודעת שהיא בוכה וחושבת למה הבכי יכול להישטף והכאב
לא?!
קירצפה, שטפה ושוב קירצפה והכאב לא נשטף, לא נוקה. עד שכל גופה
האדים לא הפסיקה. קולה נשבר, כולה שבורה, היא רוצה שהכאב
יחלוף, רק שיחלוף. כבר שיכנעה את כולם שהכל בסדר, שאינה אוהבת
אותו, אינה רוצה אותו וחשבה, מדוע את עצמי אני לא מצליחה
לשכנע?
לפתע נפלה על הרצפה...

"...הימים שחלפו, לקחו לי ת'כוח,
הנה אני, מפחדת לחשוב,
הימים שלנו, אין בם מרגוע,
אולי אלוהים, מנסה לעזוב,
ואם יש אלוהים כזה,
שואל אותי אם לחשוב,
שהכל סגור, ואין דבר שיעזור,
מאמינים בזה, עד ששוקעים בחול..."

התעוררה מהריצפה לאט לאט קולטת בראשה קולות ואז צלילים ומה היא
שומעת? היהודים. לאחר התאוששות קלה שבה ישבה על מכסה השירותים
התחילה לשיר עם הדיסק, קולה היפה והעמוק שר ועולה על הדיסק,
לפתע דפיקה בדלת, צועקים את שמה. היא לא ענתה, רק אסיים לשטוף
פנים ואצא אל מי שזה, לפתע פנים בחלון המקלחת
"ידעתי שאת כאן"
היא נבהלה, גופה רעד ועיניה נמלאו דמעות בשנית. זה היה ידיד,
היא שכחה שהזמינה אותו לראות את הסרט, היא שטפה פנים, סגרה את
המים ויצאה החוצה לפתוח לו את הדלת. ישבו בשקט, צופים בסרט,
הוא ראה וידע לא לשאול, אסור לשאול. הוא ידע על מה שקורה איתו,
הוא ראה אותו מתנשק עם הבחורה הזרה, אבל לא אמר לה כלום. אם
היתה יודעת שהוא ידע מכך ולא סיפר, היתה כועסת ובוכה פי כמה.
כשהוא הלך, נכנסה לשירותים ואז כשיצאה נעלה את הדלת, או לפחות
ככה חשבה. היא נכנסה למיטה והסתגרה עם עצמה. היא לא שמעה את
הדלת נפתחת ולא שמעה את צעדיו, אבל כאשר נשכב לידה ואמר לה
מדוע ולמה עשה זאת היא שמעה, היא הקשיבה, היא סלחה.
היא ידעה שיש לה לב רחום מדי, היא ידעה שתסלח לו, איך לא
תסלח?!