שותקת בפנים / רוטינה |
והוא נקרע לאט לאט, חוט אחר חוט
ועוד רגע אפול אל תוך הלא ידוע
וישאר ממני רק שובל ארוך של געגוע.
אוחזת בחבל דק של תקווה
והתמונות מרצדות מולי, זוועה ועוד זוועה
מפחדת להיעלם אל תוך ים השמות
סופגת עוד כאב, העיקר לא להרפות.
והיד הקרה מתקרבת אליי
מוכנה לשחרר לי את האחיזה
מבועתת אני רואה אותה מול פניי
אבל פתאום היא נסוגה...
ושוב ניצלתי... אבל מה יקרה בפעם הבאה?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|