א (אני):  בוקר טוב, אני רואה שהתעוררת ממש מוקדם, כמה זמן אתה
כבר ער?
פ: זה ממש לא עניינך. אני עצמאי בשטח ולא חייב לך כלום.
א: זה בסדר, אני ממש לא רוצה להתווכח אתך על הבוקר, אבל היה
נחמד אם היית מעיר גם אותי ואז יכולנו להנות ביחד.
פ: רציתי להיות קצת לבד, אבל בעתיד אנסה להתחשב בך ועכשיו אני
חוזר לישון, לילה טוב.
א: נו מילא, האם אוכל לזמן אותך במשך היום לפגישה, מה אתה
אומר? הלו? אתה עוד מקשיב לי? שיט! נרדם.

כעבור כמה שעות...

א: הי, עוד כמה דקות יש לי פגישה חשובה, תוכל קצת לעזור לי
ולגלות קצת עניין והתלהבות, אפילו תעמיד פנים, אבל תעמיד,  למה
שתפעל נגדי דווקא בשעה כה גורלית, הרי בסופו של דבר עדיף שנשתף
פעולה. אם תתנקם בי הרי אוכל להתנקם בך בחזרה. (רגע... איך
בעצם אני יכול לעשות זאת... אני תלוי בו לגמרי, והוא כלל אינו
תלוי בי אלא עלי). טוב, אני מתחנן, תעשה לי טובה והפעם שתף אתי
פעולה טוב?
פ: טוב נראה, אולי.
א: תודה, ובעתיד אם יש לך תלונות אל תהסס לבוא ולהעלות אותן
בפני. אתייחס ברצינות הראויה לכל תלונה.

עברו שעתיים, הפגישה הסתיימה. ידידי העצמאי שם עלי פס, ישן שנת
ישרים וכל נסיונותי להעירו לא הועילו. חזרנו הביתה, השלתי מעלי
את הבגדים, נכנסתי למיטה ובדחילו ורחימו פניתי לכבודו..

א: הבטחת לי משהו ולא עמדת, בהבטחה. למה, מה כבר עשיתי לך
הפעם?
פ: עזוב, עזוב, אל תלחץ עלי.
א: לא לוחץ אבל מגיעה לי איזו שהיא תשובה, תגובה, ולא זכות
השתיקה. אתה אמור להיות בעדי. אמנם יש לך גם ג'וב נוסף, ואתה
באמת משחרר אותי מלחצים נוספים, אבל לפעמים יש דברים הרבה יותר
חשובים.
פ: אתה לוחץ יותר מדי. אתה משתין כל היום, תפסיק לשתות כל כך
הרבה, ובנוסף אתה רוצה עוד שירות? אז תשמע תלונה, אתה שוקל
יותר מדי וזה מאוד לוחץ עלי. אתה שמן והרגליים שלך צמודות מדי
ואני בקושי נושם.
א: כן, אני מודע לכך ואני עושה הכל כדי להקל עליך. אני הולך
למכון כושר, עושה המון אירובי, אוכל פחות. קצת סבלנות ואני
מבטיח לך שחרור והקלה בלחץ הזה לפחות. עוד משהו מדאיג אותך ?
פ: כן, עכשיו כשאני חושב על כך. אני תקוע שעות בתנוחה אחת מאוד
לא נוחה מול מסך עליו מרצדות כל רגע תמונות כאלה, שהשם ישמור,
ואין לי שום מרחב תנועה, אין לי לאן להתקדם, ועד שאתה קצת
משחרר את הכפתורים במכנסיים ומאפשר לי קצת לנשום, הנשמה יוצאת.
עיני דומעת ואתה סתם מטלטל אותי בלי כל סטייל, בלא חן, ואז אני
פורץ בבכי תמרורים, פרץ אחד, שניים, מקסימום שלושה וזהו. ממש
כמו טלנובלה ארגנטינית למתחילים. אנחנו כבר שנים ביחד ועוד לא
למדת להתנהג אתי בחכמה.
א: טוב טוב, אתה צודק. אני מנסה ללמוד, אני מבטיח להשתדל
יותר.
פ: הבטחות הבטחות. שנים על שנים. מזל שהפסקת לעשן, אחרת הייתי
משתעל כל היום.
א: אני אעזור לך להרגיש טוב יותר. מה דעתך שנגיע להסכם לשיתוף
פעולה. במשך השבוע הקרוב ננהל משא ומתן אינטנסיבי, כל אחד יציג
את דרישותיו ועד יום ב', יום בעל חשיבות מכרעת, נגיע להסכם
מספק, מסכים?
פ: טוב נראה, רק אל תשכח שאתה זקוק לי יותר מאשר אני זקוק לך.
למעשה אם רק אעצום עין אחת, אתה יכול להתפוצץ, השתן עלול לעלות
לך לראש, ואתה תגמור בבית החולים.
א: נכנע! אני מסכים לכל תנאי שתציג. תגיש לי את כל דרישותיך עד
מחר בצהריים, ואחתום בעיניים עצומות.
פ: יש! יש! יש!
א: אוף איזו נפילה.
פ: שמעתי אותך. אם תמשיך להתלונן, אני באמת אפול ואפילו בית
דין לא יקים אותי.
א: דייייי ! דייייי !