[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








עם הזמן שכחתי להאמין באלוהים. שכחתי שיש לי שאיפות. אי שם הלך
לו לאיבוד יצר ההרפתקנות שלי. השיגרה היומיומית הצליחה להסתיר
ולטשטש את מה שקבור שם בפנים. סקרנות, תשוקה. ראייה של דברים
מעבר.

עבודה נוחה, אבל לא מספקת. מעוררת תסכולים. מערכת יחסים
מיובשת, משעממת, נוחה. יש לי הכל ואין לי את עצמי. אם רק
יכולתי להכניס את עצמי למכונת הכביסה הייתי עושה את זה. שמה
המון מלבין, להרתחה, שיוציא את כל הכתמים השחורים. במקרה של
חורים וקרעים זו קצת בעייה. אפשר לתפור ולתקן אבל תמיד יישאר
סימן.

בכל בוקר אני קמה עם דפיקות לב. הולכת לאמבטיה, מצחצחת שיניים,
מסתכלת במראה ומייד מסיטה את המבט. משתדלת שלא להסתכל. שלא
לראות את החלומות שקבורים שם בלי שימוש, בלי שאף אחד יתייחס
אליהם. את כל האכזבות האלה אני לוקחת איתי למקלחת, ויוצאת
רעננה. כאילו כלום. יום חדש.

בחוץ אני מתחילה להשתעל. מבינה מה צופה לי היום החדש. משננת
מנטרה חיובית ונושמת את עשן העיר של שש וחצי בבוקר. עוברת את
הגשר על האיילון. אל הרעש של הטרקטורים והדפיקות של השיפוצים
כבר התרגלתי. מגעיל. אני מתחלחלת וממשיכה, דורכת בדרכי על זפת
חמה שאדים עדיין מיתמרים ממנה לשמיים השחורים. נעל הגומי שלי
נמסה ואני מרגישה את חום הזפת בכפות רגליי.

שיגרה אפורה. משמימה. עבודה. פותחת את דלת המשרד, מדליקה את
המחשב, דופקת כרטיס ורצה להכין קפה. יש לי עוד דקה. מספיק זמן
לחלום.

עוד יום עבר, ועוד שנה. ועוד שנתיים. החלומות קבורים עמוק
בבוידעם, ומציצים משם רק לפעמים, כשאני לבד. מדי פעם עולה על
סולם, כדי להוריד אותם מלמעלה, לנער את האבק. מהר מאוד הם
חוזרים לשם שוב ונשכחים.

חרא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ניסיתי פעם עם
אחד בן 15,
הייתי אז בת 13.
מאז לא ירדתי
מה-20. תלוי לאן
בעצם


מיכלי לא אונסת
קטינים


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/10/03 9:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שירה שיר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה