אני רוצה להתאבד.
כך החלטתי וכך יהייה
זה לא באמת משנה ממה זה נובע, יכולות להיות מליון סיבות
לצורך העיניין בואו ונגיד שזה נובע מחוסר איזון כימי במוח
שלי.
כל ילד מת נושא עימו יתרונות עצומים מלבד היתרון הכלכלי המובן
מאליו

אופציות פרקטיות

לחתוך את הוורידים-סתם מלכלך ויותר גרוע אתה עלול לא למות בכלל
ואז סתם הרסת את המצעים
(לא חבל?) מצד שני במקרה של חוסר מוות ותהיות מצד המשפחה, אתה
תמיד יכול להאשים את הקולות בראש שלך.

האופציות האחרות פחות פרקטיות כמובן, מכיוון שאין ברשותי את
האמצעים הדרושים (כגון אקדח וכו')
כמובן שתמיד יש כדורים, אבל אנחנו כבר יודעים שמחפיסת גלולות
אף אחד עוד לא מת.
אבל מצד שני אולי אני יכולה להתביע את עצמי בכיור?
ומצד שלישי אולי אם אני אשהה מספיק בשמש (ללא קרם הגנה) אני
אחטוף סרטן ואמות?
אבל הדברים הללו אורכים זמן. לא שאין לי, אבל אם כבר מתאבדים
אז רצוי לעשות זאת לפני גיל הפנסיה.

וכמובן שאם בפרקטיות עסקנו, אני תמיד יכולה לחכות עד הגיוס
(הם, מן הסתם בוודאי יתנו לי נשק באיזשהו שלב)

התאבדות

כלומר מוות מתוכנן מראש המבוצע על ידך. מוות, למות, מתים, מתו
(המורה ללשון בוודאי הייתה גאה בי אילו הייתה קוראת את השורות
הללו)
על מוות ישנם הרבה הסתבריות, דעות, ומעשיות, לדוגמא- ישנם
הסבורים שאם תתאבד ימתינו לך בשערי גן העדן 72 בתולות חרמניות
(האופציה הזאת די נפוצה כך שאפשר להבין מדוע אחוז המתאבדים
בקרב בני הנוער הוא כ"כ גבוהה) תחשבו על זה, אפשרות אין סופית
לפזר את הזרע שלכם.
(לי אין זרע - כך שאני מרגישה מקופחת)

(הפרק "התאבדות" מסתיים מוקדם מן המתוכנן מכיוון שאין לי זין
להרחיב בנושא, אנא קבלו את התנצלותי הכנה)

ילדותי העשוקה

כאשר הייתי רכה בשנים אימי סיפרה לי על מישהי שמתה מצער.
מכאן והלאה אני כמעט בטוחה שאתה יכולים לנחש את רצף ההתפתחויות
במוחי הקט.
כמובן שתהיתי, האם זה אפשרי בכלל? למות מצער?
אך אבוי, אני חושבת שהיא סתם זיינה לי ת'שכל.

(הפרק "ילדותי העשוקה" נקטע באיבו מכיוון היותו איוולי
לחלוטין-החזרים בקופה.)

סיבות לחיות

אני לדוגמא, אוהבת להטריד אנשים ובטח שיש עוד מליון אנשים שטרם
הטרדתי דברים שטרם עשיתי/ראיתי ועוד כל מני שטויות כאלו.
אך האם אלו סיבות מספקות?
הא ?!

סיכומם של דברים

רציתי למות, אבל כבר שיפרתי לעצמי את המצב רוח עם גיבובי
השטויות הללו
וזו אחת הסיבות העיקריות שאולי לעולם לא אשלים את מלכאת
ההתאבדות (אני נוטה להצחיק את עצמי בדרך) וגם מצאתי סיבה
בנתיים J

אז עד הפעם הבאה...