לדורי-דורות של בנות ואמהות -- שהולידו אותך.

כשהטוב והרוגע עולים
פחד מוות נובט בתוכי:
יום אחד את תאבדי לך, או לי.
מה יזכור העולם כשתלכי?

זהו רגע נכון ומתאים
לנסות להנציח אותך:
לשמר לדורות הבאים
משהו מן החסד שלך.

וחלמתי לכתוב לך שירים
נכס צאן וברזל תרבותי...
אם אצליח, ידעו אחרים
כי זכרך לא ימוש מעטי.

אבל את, בחכמה קדמונית,
בעינייך ליטפת את כולי
וחלמת על ילדה אדמונית
עם חיוך בדיוק כמו שלי.

את חולמת שורה משלך
בשירה עתיקה ונצחית
וידעתי: הצדק איתך;
אני שב לילדי הבוכים.