New Stage - Go To Main Page

דריה נענע
/
זריחות

המסיבה הייתה גרועה, לא התחשק לי לרקוד.
שתיתי עד שהכבד שלי לא יכל להכיל אלכוהול יותר וכשהעולם שלי
התחיל להיטשטש הבנתי שאני צריכה ללכת כל עוד אני מצליחה להזיז
את רגל ימין מיד אחרי רגל שמאל וחוזר חלילה.
לקחתי את המעיל שלי ופניתי לכיוון היציאה כשנתקלתי בו,
ואז בבת אחת נחתתי לקרקע, זה כאב יותר משציפיתי כשדמיינתי את
הרגע הזה בראש. הבטנו אחד בשני, והכל דמם לא שמעתי יותר את
המוזיקה הרועשת, את המועדון ההומה אדם, את הדיבורים מסביב, רק
את הנשימות שלו והמבט שלו שעטף אותי ,יוצר סביבי שמיכה יחד עם
הענני עשן נותן הרגשה מוזרה מדי בשביל לתאר במילים. ניסיתי
להתפכח, לשפשף את העיניים רק בשביל להיות בטוחה. עמדנו שם
שותקים, קרובים כאילו מעולם לא התרחקנו.
הוא משך אותי ביד לאותו כיוון שהתכוונתי ללכת אליו בלעדיו,
יוצאים משם כך ללא מילים כמו שתמיד הבנתי אותו.



נכנסנו לג'יפ שלו, לא שאלתי לאן נוסעים רק רציתי לעוף משם.
התיישבתי בחוסר נוחות, כובלת את עצמי בחגורת הבטיחות.
לא ידעתי עד כמה שתוי הוא היה והחיים שלי עדיין היו חשובים
לי.
הוא התחיל לנהוג והרגשת הביטחון שהייתה לי איתו חזרה.
התרווחתי במושב, נושמת נשימות עמוקות בעיניים עצומות, נותנת
לרוח לפרוע את שערי כמו שהוא אהב אותו, מתמכרת למוזיקה.
שירים שהינו שומעים כשהיינו יחד.
הוא עצר בגבעה שהיינו הולכים אליה בשביל לראות את הזריחות כשלא
יכלנו להירדם.
יצאתי מהאוטו, נשענתי על הדלת והדלקתי סיגריה.
לא רציתי לחשוב, לא היה לי כח לדבר, רק להישאר ככה בדיוק באותו
מצב עם הסיגריה שלי ואיתו, שהוא כבר לא שלי ,ולחכות לזריחה
שתפצה קצת על כל הזריחות שפספסנו מהיום שהלכתי ממנו.
נזכרת איך נלחמתי ברצון לבוא לגבעה שלנו כשלא יכלתי להירדם
בלעדיו, חוששת שלא אראה אותו שם כי הוא ישן לו אולי עם מישהי
אחרת לצידו.



לא יודעת כמה זמן עמדנו שם באותו הערב, איבדתי תחושת זמן.
לא ידעתי כמה זמן הייתי במסיבה, כמה זמן עבר מאז שהבנתי שהוא
כבר לא אוהב אותי, כמה זמן לקח לי לשכנע את עצמי לארוז את
הדברים שלי ולעזוב, לא יודעת מה היה הפאקינג תאריך או השעה או
היום.
הוא נראה כל כך שונה, אדיש יותר, אם יש דבר כזה בכלל.
עמדנו שם מביטים אחד בשניה, נותנת לקור שלו לחדור אלי שוב,
להקפיא את הדמעות מבפנים ולהפוף אותם לגושי קרח.
זה כאב בהתחלה אבל היו לי שלוש שנים להתרגל.
הוא התחיל לדבר, לא ממש הקשבתי, התרכזתי בצלילים שהפיקה הרוח
שטילטלה את העצים בחוזקה.
מנגינה של הטבע שהשתלבה יפה עם העצב בעיניים שלי וכל מה
שמסביב.
הוא התקרב אלי הרים אותי והושיב על מכסה המנוע ,כרכתי את רגלי
סביבו ,העברתי ציפורניים בעורף שלו, הרחתי את השיער וקירבתי
אותו אלי, נישקתי אותו ומשם זה התגלגל לסקס מדהים שתמיד היה
לנו,
הוא הכיר אותי וכל סנטימטר בגופי  גורם לי לרעוד קלות למגע
ידיו כל פעם מחדש.
היחיד שידע לענג אותי כמו שגבר היה צריך לדעת לעשות.



כשהתלבשתי עוד קצת מתאוששת מהמאורעות ומהשפעת האלכוהול שהחלה
להתפוגג, הבנתי שבמשך שלוש שנים סקס מדהים ואהבה מטורפת מדי זה
כל מה שהיה לנו.
הסתכלתי בנוף שנשקף מהגבעה בפעם האחרונה.
השמש זרחה מעלי גורמת לי לראות קצת יותר בבהירות את הדרך,
ממיסה את גושי הקרח, מטביעה זיכרונות מתוקים-מרים ממנו.
ובאופטימיות שלא הייתה כל כך אופיינית לי באמת האמנתי שמחר
יהיה טוב יותר.



עברו ארבעה חודשים מאז שעזבתי, אני כבר לא אוהבת אותו כמו פעם,

ולא יהיו יותר לילות ללא שינה.
עכשיו יותר מתמיד אני מוכנה ליצור זיכרונות חדשים ולצפות
בזריחות שיבואו. בלעדיו.




.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 15/10/03 11:46
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דריה נענע

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה