אלכס למוני / חמימות |
עת שקעת לתוכי
וחומך בחומי
שיערך באפי
התמוססנו יחדיו אל תוך עולם עצמי
צפים על פני מים חמים
והופכים לאחד
סתם כשאנו שוכבים.
והאור העמום - דמדומי היום
והריח של בית ודשא קצוץ.
עוברי אורך עוצרים
ועומדים
נבוכים
לא מבינים
והולכים...
ורק אנחנו אחד
רק אנחנו יודעים-
כשהעיניים שותקות
והידיים אוחזות
והגוף מתמלא באויר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|