טריפ - גהה לכיוון צפון עם קצת תנועה, 3 נתיבים לכל הזמן
מתחלפות המכוניות שנותנות ברקסים לחילופין, לילה

אני לא בנאדם מרגיש, אני בנאדם חושב, עד כדי שהגעתי לזה שאני
מרגיש רק כשאני חושב עד שאני רואה את הרגשות של האחרים, כי
מרוב המחשבות שלי אני לא מצליח לעורר רגש אמיתי טהור רק מהנפש
שלי

קשה כשקורה את זה שרצים לך בראש כל הרבה מחשבות ומשפטים ואתה
מגיע להארה קטנה אחת אחרי השנייה ופשוט כמו מסכם את כולך אחד
אחרי השני חושב על דברים וסוגר נושאים כי הגעת לפיתרון וזהו
ואתה רוצה שתוכל לזכור גם הכל אחרי כך, אבל אם יש פנקס זה
בעייתי כי כשאתה רושם זה לאט מדי ולא יוצא לגמרי נכון וברגע
שהתחלת לכתוב המחשבות כבר קצת משתבשות, עד שאתה מגיע לשלב שאתה
לגמרי בכתיבה וכותב כל מה שאתה מרגיש וחושב מילה במילה, רק
מעצבן שלפעמים היד כואבת או התבלבלת באותיות וצריך למחוק משהו
וגם כשמדברים זה לא הכי טוב, גם כי כשאתה לא מדבר אתה לא מקשיב
לנפש שלך, לא מסוגל אז וחוצמזה הדיבור איטי יותר ממחשבות וגם
ברגע שאתה מנסה להגיד הרגשה, אפילו שבראש אתה חושב עליה
במשפטים ומילים, כלומר חושב לגמרי בעברית, אז כשתתחיל לדבר
תהיה מוסח או פשוט לא תמצא אז את המילים וזה גם יהרוס. אולי
פשוט צריך להשאיר הכל במחשבות, אבל אז אתה יכול להתעצבן או
מילה פחות מגזימה שכזאת, על זה שאתה לא תוכל לקרוא אותם אחר כך
(ותמיד גם כיף לפרסם מתוך כוונה שיהיו כאלה שמאוד יאהבו את
זה), אבל אולי זאת המטרה, אל תזכור את המשפטים בדיוק אבל הם
פשוט נהיים חקוקים איפה שהוא עמוק בפנים, הם מחשבות שכאלה שזו
פשוט המטרה שלהם

הריצוד של המחשב, טריפי לגמרי, הכל מסתובב לי בראש בצורה
הפוכה

ואז המשפטים גם נגמרים, כי אתה רוצה לכתוב אותם וכותב אותם ואז
אחרי שכתבת את האחרונים אתה חושב רק על זה שאתה רוצה שיבואו
עוד משפטים ובגלל זה הם לא באים

אני אוהב אותך

וואו כל כך חזק, איזו עוצמה יש לאהבה

דון חואן, הקטע שלו זה, המשנה שלו היא משנה להארה, אבל בהתחלה
זה נראה כמו משנה לקחת סמים פסיכדליים, זה הקטע המבלבל פה.
בייחוד כשקוראים את משנתו של דון חואן ואז הקורא כמו קרלוס
קסטנדה לא מבין לגמרי שמדובר באמת בהארה ושהסמים הם רק הדרך
להגיע לשם, משהו בדרך לעזור לך להגיע להארה וגם קרלוס רק אחרי
זה מבין לגמרי עד סוף המשמעות, רק במסע לאיכטלאן, שבאמת המטרה
זה רק הארה וכל השאר זה הדברים לעזור לך להגיע אליהם, על זה
הספרים מדברים.