השנה.
תחילת ספטמבר, אמצע הקיץ.
שרון בת 15. לומדת בכיתה י' בתיכון שכונתי. לשרון יש הרבה
חברות שהיא נורא אוהבת, יש לה גם ידידים שמצחיקים אותה וכיף לה
איתם. חלק חושבים שהיא ילדה מגניבה, מלאת ביטחון, רועשת. חלק
חושבים ההפך... את החלק האחר זה פשוט לא מעניין.
רוב הזמן היא מבלה עם החברות שלה. תמיד איתם מצחיק לה. לא הרבה
אנשים שהיא לא אוהבת נמצאים בחברתה, טוב לה עם כולם. שרון
אוהבת לשתף את החברות שלה במה שקורה לה, היא אוהבת שהן עושות
שטויות ומצחיקות אותה והיא שונאת שהן בשקט מה שאף פעם לא קורה
ולכן היא לא צריכה לשמור על זה בכל כוחה...
מי שמכיר אותה טוב יודע שהיא עדיין מכורה לחורף ולמחשב שלה.
היא אוהבת לשמוע מוזיקה שעושה לה טוב ומשאירה אותה שמחה.
יש האומרים שהיא "משחקת אותה". היא מודעת לזה שהיא אוהבת תשומת
לב. כמה שיותר, יותר טוב...
שרון הרבה יותר בוגרת. מעטים הדברים שיעשו אותה עצובה. היא
אהבה את החברות החדשות שלה שעד לפני שנה מי היה מאמין שהיא
תעיז להגיד את זה בכלל.. היא אהבה אותן יותר מכול דבר אחר
בעולם ואהבה את עצמה.
היא שמחה להתחיל ללמוד ובאותו יום ראשון היא קמה מוקדם, לבשה
את הבגדים הכי יפים שהיו לה בארון, סידרה את השיער ויצאה עם
החברות שלה לבית הספר. הן אף פעם לא מורידות את החיוך מהפנים
שלה והיא הרגישה מאושרת.
היא נכנסה לתיכון. נשקה לחבריה הקרובים והקרובים פחות.
מבטה נפגש באלעד. היא נעצרה לרגע וחשבה על איך שדברים השתנו
וכמה היא התבגרה בזכותה ובזכות האהבה הזאת שאף פעם לא התממשה.
אלעד השתנה, התבגר. הוא גזר את השיער שהיא כל כך אהבה, גם את
הבגדים שהיא אהבה הוא זרק. הוא השתנה. הטון דיבור שלו כבר לא
אותו הדבר, גם העיניים שלו נראות פחות מיוחדות. הוא נראה הרבה
יותר עצור ומאופק.
היא הביטה בו עוד קצת, אמרה לעצמה שחבל, העלתה חיוך והמשיכה
הלאה. היא ראתה אנשים מברכים האחד את השני לשלום, חלקם היא
מכירה, חלקם לא. היא החליטה שהשנה עם אף אחד היא לא מסתכסכת.
אחרי שנה, היא ראתה את ניר. היא הביטה בו וראתה שהוא עדיין יפה
כמו שהיא זוכרת. היא הרגישה משהו מוזר כאשר הם אמרו שלום,
דיברו קצת. היא המשיכה הלאה.
עכשיו שהם לומדים באותו תיכון הם התקרבו קצת. שרון אהבה אותו.
הם לא דיברו על מה שהיה לפני שנה ולמה זה הסתיים ככה
בפתאומיות. היא הרגישה חופשייה איתו.
הם דיברו לעיתים קרובות, הוא ספר לה על בנות שהוא רוצה, והיא
ספרה לו. היה לה כיף שהיא לא מסוכסכת עם אף אחד ושיש לה חברים
חדשים. היא החליטה שהיא לא מתכוונת להרוס שום קשר עם אף אחד.
"היום כוווולכן ישנות אצלי! יש לי בית לבד!" שרון שמעה את עינת
צועקת. היא שמחה שהן הולכות לישון אצלה. יש לה חברות משוגעות
והיא ידעה שיהיה מצחיק.
שרון הגיע לבית, אכלה משהו, הייתה קצת באינטרנט, החליפה עם
אימא שלה מספר מילים ונכנסה להתקלח. היא החליטה ללבוש את
הסוויטשרט של סופרמאן שהיא כל כך אוהבת, באגיז שחור. שהיא יצאה
מהבית היא נזכרה שהיא לבשה אותו באותו לילה שהיא ואלעד דיברו
ובאותו ערב שהיא הכירה את ניר. נזכרה גם בדברים הרעים שהיא
עברה עם הסווצארט הזה. ערך סנטימנטאלי יש לסוויטשרט הזה...
הן הגיעו לשכונה של עינת וניר. הלכו לעינת, אכלו שם, ראו
טלוויזיה, שמו מוזיקה והתחילו להשתגע.
היה לה כיף שם, היא אהבה את החברות שלה.
שרון יצאה עם החברות שלה והן ישבו בגן ציבורי, בשכונה שהיא לא
מכירה עם עוד אנשים שהיא לא מכירה. שהיא הגיעה היא שמחה שהיא
ראתה את ניר. הוא שמע מוזיקה ושהיא התיישבה לידו היא לקחה לו
את הדיסקמן וחייכה לעצמה. היא אהבה את המוזיקה הזאת וזה הזכיר
לה שגם היא הייתה שומעת את זה. היא נתנה לו נשיקה כי הוא היה
כל כך מתוק בעיניה. הכי מתוק שבעולם.
בסוף היא הייתה צריכה לחזור לבית של עינת, והוא לביתו שלו. זה
היה לה קצת חבל כי היא רצתה שהוא יישאר איתה. היה לה כיף איתו
והיא לא התביישה ולא נרתעה.
שרון הסתכסכה עם חברותיה, לא משהו רציני. היא נשארה איתו, עד
הבוקר.
הם התקרבו האחד לשנייה, היא זרמה. כמו פעם, היא לא אהבה לחשוב
יותר מדי על דברים שהיא עושה. היא נסחפה והיה לה טוב. לא היה
איכפת לה שהכול ישאר ככה.
שהגיע הבוקר והם דיברו על מה שהיה, שניהם יחד החליטו שאין לזה
משמעות . שרון חשבה לעצמה שבשבילה כן יש לזה משמעות אבל היא
העדיפה להדחיק את זה והיא נאלצה להסכים איתו.
היא לא הלכה לבית הספר בבוקר למחרת. היא חזרה לבית שלה, הורידה
את הסווצארט שהיא כל כך אהבה ונכנסה להתקלח. היא השתנתה מאוד,
היא הרגישה את זה. היא לא הפסיקה לחשוב על ניר למרות שהיא ידעה
שזה לא בסדר. היא לא רצתה שוב להיות אותה שרון כמו בשנה
שעברה.
היא כעסה על עצמה שהיא לא הלכה לבית הספר והיו לה את כל הסיבות
שבעולם. היא זוכרת שהיא הבטיחה למורים, לאימא שלה, לחברתה נטע
ולעצמה שהשנה היא תיהיה ילדה מאושרת ורצינית והיא לא רצתה שוב
להתחיל להדרדר.
עברו כמה ימים והיא וניר עדיין נפגשים והוא עדיין נוגע בה..
והיא נוגעת בו. וטוב לה, והיא לא רוצה שזה יפסק. היא מתחילה
להיזכר בתקופה של אמצע החורף של שנה שעברה ועוד מעט חורף חדש
בפתח והיא לא רוצה לחזור לתקופה העצובה ההיא והיא מפחדת ליפול
שוב.. לאט לאט... בדיוק כמו פעם.
חברות שלה לא מעניינות אותה כבר, גם הלימודים לא וגם לא אימא
שלה. זה רק ניר שהיא חושבת עליו והיא מתחילה לפחד שהוא יעזוב
אותה ושזה יסתיים יהיה לה קשה.
היא שוב עושה שטויות, כמו פעם. ולא איכפת לה משום דבר, בדיוק
כמו פעם. והיא שומעת דברים עליה בדיוק כמו פעם, רק מאנשים
שונים.
שהיא משתפת את ניר בפחדים שלה הוא בורח ובצדק. וזה נגמר. בלי
הרבה עניין ועצב. שוב נגמר משהו שלא התחיל..
שרון שוקעת במחשבות ומתחילה לדעוך. היא רוצה שהכול יגמר. היא
מסתובבת כאשר היא שומעת את שקד צוחקת בקולניות. שקד הפעם לא
שם. הפעם אין שם אף אחד. היא מסתכלת ואומרת שחבל שהיא לא
הוכיחה שגם היא יודעת לאהוב..
היא מתעוררת בבוקר וחושבת על שנה שעברה ועל יום כיפור, על שקד
ונטע ואלעד וניר.
היא לובשת את הסוויטשרט של סופרמאן שהיא קנתה בחו"ל בקיץ של
שנה שעברה וחושבת על כמה היא עברה איתו.
ערך סנטימנטאלי יש לסוויטשרט הזה....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.