[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לפני שנה.
תחילת פברואר, אמצע החורף.


שרון בת ארבע-עשרה. לומדת בכיתה ט' בתיכון שכונתי. לשרון יש
מספר מצומצם של חברות, ידידים קצת פחות. חלק חושבים שהיא ילדה
ביישנית, חסרת ביטחון, שקטה. חלק חושבים ההפך. את החלק האחר זה
פשוט לא מעניין.
רוב הזמן היא מבלה בבית שלה. תמיד בבית שלה שקט. לא הרבה אנשים
זרים מסתובבים בו. בית שגרים בו רק שני אנשים. היא ואימא שלה.
שרון לא אוהבת שנוגעים לה בדברים. היא אוהבת פרטיות ושקט. מאז
ומתמיד היא גרה עם אימא, את אבא שלה היא לא הספיקה להכיר והיא
מנסה לשמור על המצב הזה ככה בכל כוחה...
מי שמכיר אותה טוב יודע שהיא לא ילדה של מסיבות- אף פעם לא
תמצאו אותה שם. "אולי בגלל שאת לא יודעת להתפרק"- היא נזכרת
שמישהו אמר לה פעם. היא מכורה לחורף ולמחשב שלה. היא מוצאת שם
הכול ובשבילה שניהם יחד זה השילוב הכי טוב. רק שם היא מרגישה
חופשייה למצוא אהבה חברים ומוזיקה. התחילה לשמוע אביב גפן
והיהודים, יותר מאוחר נירוונה ורדיוהד. סגנון לבוש רגיל עד
זרוק. לא כל כך מטופחת.
יש האומרים שהיא "משחקת אותה". היא מודעת לזה שהיא מחפשת תשומת
לב. כמה שיותר, יותר טוב...

אלעד לומד עם שרון בכיתה כבר שלוש שנים. הם לא דיברו שנתיים...
הם לא הכירו האחד את השנייה וגם לא רצו להכיר. עם הזמן העיניים
של שרון נתקלות בו יותר מדי. היא רואה ילד שקט, ביישן וקצת
מוזר. חברות שלה הקרובות מספרות לה עליו מדי פעם.."הוא ילד
מיוחד, הוא הרבה יותר בוגר ומבין מהרבה ילדים אחרים. כיף לדבר
איתו." זה מה שכולם אומרים. היא חשבה לעצמה שחבל שהיא לא
התחברה אליו ולמרות שהיא כל כך רצתה היא התביישה. היה בו משהו
שגרם לה לא להרגיש בנוח.. "כנראה שהוא באמת מיוחד", היא היתה
אומרת לעצמה כל פעם מחדש

יום חמישי בערב, לשרון לא היה מה לעשות. היא התקשרה לנטע
ושתיהן החליטו לרדת לעיר יחד. שרון התקלחה, אמרה לאימא שלה
שהיא יוצאת עם נטע לטייל. לאימא שלה לא כל כך היה איכפת כי רוב
הזמן היא בבית אז היא הסכימה לה לצאת. שרון פתחה את הארון,
החליטה להתלבש יפה כי בטח היא תראה את אלעד היום. היא זוכרת
שהיא שמעה אותו מספר שהוא שם הרבה. היא רצה לחדר, הוציאה
מהארון מכנס באגיז וסוויטשררט כחול של סופרמאן שהיא קנתה מחו"ל
בקיץ, התלבשה במהירות, החליפה עם אימא שלה מספר מילים ויצאה
לכיוון התחנה. היה קר בחוץ. היא הרימה את הראש למעלה ונשמה בכל
הכוח. היא אהבה את הרוח החורפית הזאת והיא מצאה את עצמה שוקעת
במחשבות. היא התחילה לדמיין מה יהיה ואיך שהפעם היא לא תתבייש
ממנו, על איך שהיום היא נראת טוב ויש סיכוי שאלעד יסתכל עליה.
האוטובוס שעבר במהירות והשפריץ עליה כמות מים, קטע את מחשבתה.

שרון פגשה את אלעד, כמו שהיא קיוותה. היא זוכרת את זה כל כך
טוב שהיא ראתה אותו שיכור והם הלכו לדבר בחור נטוש. למרות שהיא
ארבע-עשרה שנה חייה בעיר הזאת, היא מעולם לא הסתובבה במקום הזה
והוא לא מצא חן בעיניה. מסביב היו עוד כמה אנשים שיכורים, חלקם
גם עישנו. שרון אף פעם לא שתתה ולא עישנה וזה היה לה מוזר
לראות שבשעה מאוחרת שכזאת יש מסביבה כל כך הרבה שיכורים בני
גילה... היא חשבה על ההורים של אותם ילדים שהיא ראתה ועל זה
שהם בטח דואגים להם. הרי היא באה בשביל לראות את אלעד אבל היא
לא הצליחה להבין בשביל מה הם באו. כמובן שהיא לא יכלה לחשוב על
לעשן או לשתות גם כי ישר היא חשבה על אימא שלה ועל איך היא
תיהיה עצובה שהיא תגלה את זה.

עד לאותו הרגע הם לא דיברו ועכשיו הם ישבו יחד והוא סיפר לה
שהוא מאוהב. שרון הראתה סימנים שהיא כבר יודעת וזה הפליא את
אבל הוא לא יחס לזה חשיבות כי הוא היה שיכור והוא בטח מדמיין
דברים...
האהבה שלה אליו התחזקה באותו הרגע והיא רצתה להכיר אותו כל כך.
היא סיפרה על זה לנטע שחייכה והסתכלה עליה במבט של "אני יודעת
על מה את מדברת. את מאוהבת."
רק נטע ידעה ששרון מאוהבת.

שקד הייתה החברה הכי טובה של שרון. שרון העריצה את שקד. היא
הייתה בעיניה כל כך בוגרת, יפה ומוכשרת. את שקד לא כולם אהבו
ושרון רבה עם אנשים בשבילה.
שקד באה לשרון, הן ישבו בסלון, ראו טלוויזיה ואכלו. היא הסתכלה
על שקד ומשהו בהתנהגות שלה הגעיל אותה אבל היא העריצה את זה
באותו הזמן. היא הייתה כל כך בטוחה בעצמה, מלאת ביטחון עצמי...
הן ניהלו שיחה ארוכה, עוד אחת מהשיחות שלהן. שרון הייתה אשת
סוד לשקד, היא לעומת זאת לא סיפרה לה הכול. משהו בשקד הרתיע
אותה. שרון שתקה ושמעה את שקד צוחקת בקולניות ומספרת לה על
החוויות שלה בחוגים, בצופים ועם החברים החדשים שלה.  בדיוק
שאבא שלה התקשר להגיד לה שכבר מאוחר והוא רוצה להחזיר אותה היא
נזכרה לשאול את שרון "ומה איתך? יש חדש? איך היה בעיר?" שרון
רצתה לצרוח את זה שהיא מאוהבת. היה לה כל כך קשה לשמור את זה
בבטן. היא רצתה לצעוק שבפעם הראשונה בחיים שלה היא מרגישה
מאוהבת. היא ניסתה לדבר על אלעד תוך כדי השיחה בדיוק מתי שאבא
של שקד צפר לה. שקד נשקה לשרון לשלום ואמרה לה "יש לי עוד מלא
לספר לך. אני אבוא אלייך מחר אחרי הצופים." שרון חייכה לאימא
שלה שירדה למטבח לקחת משהו לאכול ועלתה לחדר. לא היה איכפת לה
משקד באותו הרגע ולא מאף אחד אחר. היא נזכרה שהיא הייתה בטוחה
באהבה הזאת עוד באותו היום שהיא הייתה בפיצה ובפעם הראשונה הוא
אמר לה שלום והיא הרגישה פרפרים בבטן וחשבה שזה קצת מוזר כי
היא לא מכירה אותו.

יותר מאוחר שקד כבר ידעה מזה. כולם ידעו ששרון אוהבת את אלעד.
שקד תמיד הרגישה הכי טוב עם עצמה כי היא ואלעד היו החברים הכי
טובים והוא ראה אותה כילדה בוגרת. היא דאגה ששרון תשים לב לזה
בכל הזדמנות אפשרית ושרון שמה לב. וזה הפריע לה קצת כי היא
מכירה את שקד ואת התגובות שלה. היא יודעת למה אנשים לא אוהבים
אותה והיא מתחילה לקשר בין הדברים ולאט לאט לפחד מהתגובות של
שקד.
משהו התחיל בין שרון לאלעד. את אלעד זה הפליא ששרון אוהבת אותו
כבר הרבה זמן. הקשר בניהם לא זרם. שרון הייתה קצת ילדותית..
פעם ראשונה שהיא הרגישה משהו מסוג זה והיא לא כל כך ידעה איך
להתמודד עם זה. היא הייתה נרתעת וסוגרת את עצמה בפניו.
שרון ואלעד לא מדברים.

"את צריכה כבר להבין שאת עדיין ילדה קטנה וזה לא סוף העולם! מה
את כבר יודעת על אהבה?! כלום את לא יודעת!" היא שמעה את נטע
אומרת לה שוב ושוב.
שרון אהבה את נטע, נטע הבינה את שרון והיא הייתה מקשיבה לה.
אחד הדברים האוהבים על נטע זה להגיד לשרון "אמרתי לך!" ואז
לראות את שרון מעלה חיוך נבוך ואומרת "לא אמרת מספיק.."
שרון מורידה את הראש ואומרת לעצמה בלב "שתשתוק הילדה! היא לא
מבינה כלום!" היא מסיימת במשפט שהיא בטח שמעה פעם באיזה סרט
ומביטה בנטע יוצאת מהחדר שלה תוך כדי שהיא אומרת "תתחילי לקחת
את עצמך בידיים!"

שוב היא נזכרת באלעד, בחיוך שלו שממיס אותה כל פעם מחדש. הטון
דיבור הזה שלו שהיא לא שמעה הרבה זמן. העיניים שלו שכל פעם
שהייתה מסתכלת בהם הייתה טובעת... היא רוצה לגעת בו ורוצה שהוא
יגע בה. לרגע היה נדמה לה שהיא מריחה את הריח שלו וזה הבהיל
אותה. הרי כבר שלושה חודשים שהם לא מדברים וזה לא יכול להיות
שסתם ככה פתאום היא תריח אותו. היא מסתכלת לבדוק אולי הוא נמצא
קרוב אליה, ומתאכזבת לגלות שלא. בזמן שהיא יורדת למטבח לקחת
משהו לאכול היא מרגישה הילדה הכי בוגרת בעולם. היא למדה כל כך
הרבה טוב מאלעד, בעיקר רע. והיא מרגישה שהיא אוהבת אותו יותר
מכל דבר אחר שכבר אין לה מקום בלב לדברים אחרים. עוברות לה
בראש אותם רגעים קלושים שהם היו ביחד.. שוב ושוב מההתחלה עד
לסוף. היא כבר זוכרת הכול בע"פ כמו סרט שכשהיא הייתה קטנה
הייתה שמה על ריפיט. היא לוקחת משהו לאכול, אומרת שלום לאימא
שלה ועולה למחשב. אחרי שהיא מתקלחת היא נזכרת שהיא לא למדה
למבחן שיש לה מחר במתמטיקה היא נכנסת לישון ומחליטה לבוא לבית
ספר בכל זאת.

היא קמה די מוקדם באותו יום ראשון. זה היה שבוע חדש והיא
הרגישה טוב. היה לה חשק ללכת לבית הספר. כבר חודשיים שהיא לא
מדברת עם שקד אבל באותו הבוקר זה לא הפריע לה. היא הסתכלה
מהחלון ואהבה את מה שהיא ראתה בחוץ ושום דבר לא היה אמור להרוס
לה את המצב רוח.
היא קמה במהירות, צחצחה שיניים, לבשה באגיז ואת הסוויטשרט של
סופרמן שהיא כל כך אוהבת.
עלה בה חיוך שהיא נזכרה שהיא לבשה את זה באותו היום שהיא דיברה
עם אלעד בעיר. ערך סנטימנטאלי היה לסוויטשרט הזה... היא פגשה
את נטע, חייכה אליה ויחד הן הלכו לבית ספר. שרון אהבה את המזג
אוויר שהיה בחוץ והיא הרגישה מגוחכת שהיא שמה לב שהיא לא
מפסיקה לחייך.
כאשר היא נכנסה לכיתה היא קלטה מזווית העין את אלעד ושקד
יושבים בסוף הכיתה והיא יכלה לשמוע את שקד צוחקת בקולניות וזה
שיגע אותה. היא מכירה אותה כל כך טוב, את שקד. כל תגובה
והתנהגות שלה. "שתשתוק, הכלבה!" לא היה לה אומץ לומר לה את זה,
כמובן. היא רצתה להתחלף איתה באותו הרגע ולהיות היא זאת שמדברת
עם אלעד. שרון הבינה שעדיף לצאת מהכיתה לפני שהיא תתחיל לשקוע
במחשבות מיותרות.

"שרוווווון, חכי רגע! אני צריכה לדבר איתך!" היא הסתובבה לשמע
הקריאה וראתה את יובל רצה לעברה. הן אמרו שלום והלכו לשבת
באיזה פינה. "יש לי יום הולדת היום ואני מזמינה כמה חברים לבית
שלי. את גם יכולה לבוא" הן דיברו עוד קצת, שרון הבטיחה לבוא
ונכנסה לשיעור עם הצלצול.  היא התיישבה במקומה הקבוע ושקעה
במחשבות. היא נזכרה ביום כיפור, שהיא עמדה לצדה של שקד שכולם
שנאו אותה. היא הסתובבה לכיוונה ומבטיהן הצטלבו. שקד הסתובבה
מיד, סיפרה משהו לאלעד בסוד ושניהם צחקו. היא נזכרה שהיא הייתה
לה לאשת סוד ושהיא בגדה בה בסופו של דבר. על היום שהיא התחילה
לאהוב את אלעד ועל איך שזה הסתיים רע. על יובל וחברותיה שעדיין
לא כל כך אוהבות אותה אבל לאט לאט היא מתקרבת אליהן. יובל
מעולם לא אהבה את שרון, יכול להיות בגלל שהיא הייתה חברה של
שקד. עכשיו שהיא ושקד לא מדברות זאת סיבה בשבילן להתקרב. בכל
זאת זה מוזר לשרון שהיא מוזמנת לבית של יובל.

שרון שוקעת במחשבות ומתחילה לדעוך. היא רוצה שהכול יגמר. היא
מסתובבת כאשר היא שומעת את שקד צוחקת בקולניות. מסתכלת ואומרת
שחבל שהיא לא הוכיחה שגם היא יודעת לאהוב..

שרון חוזרת לבית, אוכלת מה שיש, עולה למחשב ויותר מאוחר קובעת
עם נטע שהן ילכו יחד ליובל. אלעד לא יוצא לה מהראש והיא מתחילה
להאמין שזה ישאר ככה תמיד.. שהיא אומרת את זה לנטע, היא צוחקת
ואומרת שהיא עוד ילדה קטנה והיא בטח לא יודעת כלום על אהבה.
שרון רוצה כל כך להאמין בזה. היא יוצאת מהבית עם אותם הבגדים
שהיא לבשה לבית הספר, שהיא כל כך אוהבת. בחוץ רטוב מגשם. הן
הגיעו לבית של יובל.
שרון אומרת שלום לכולם ומתיישבת על הספה. היא מסתכלת על הבנות
שנמצאות שם והיא עדיין לא מרגישה שייכת. היא חושבת על זה שרק
לפני חצי שנה הן לא סבלו אותה ועכשיו הן יושבות באותו בית,
יחד. מדי פעם שרון מעלה חיוך כאשר הן עושות שטויות. זה מצחיק
אותה.
היא קיוותה שאלעד יבוא למרות שידעה שזה לא יקרה ואולי עדיף
שככה. היא חשבה לעצמה שלא כל כך רע לה שם ושזה משמח אותה שיש
דברים שמצליחים להסיח את דעתה.

"ניר צריך לבוא!" היא שומעת את יובל אומרת לחברתה קארין והן
שתיהן צחקו. שרון מעולם לא ראתה את ניר אבל היא שמעה עליו
הרבה. הוא צריך להיות ילד יפה לפי מה שזכור לה. יפה..  בשבילה
רק אלעד יפה. ניר גר בשכונה אחרת ולכן שרון לא מכירה אותו.
במסיבות, איפה שהן הכירו אותו בוודאי, היא לא נמצאת.  היא
דיברה עם נטע ואמרה לה שאלעד בחוץ, שזה מה שאומרים.. בדיוק מתי
שניר והחברים שלו נכנסו. היא הסתכלה על נטע שהסתכלה על הילדים
שנכנסו ואז גם שרון סובבה את הראש. הוא באמת ילד יפה, יש בו
משהו מיוחד, היא חשבה לעצמה בלב. היא הסתכלה אליו ומבטיהן
נפגשו. היא סובבה את הראש וחשבה כמה טוב היה אם אלעד היה נכנס
עכשיו, למרות שהם לא מדברים. היא רצתה שהוא יהיה קרוב. היא
רצתה לצאת לבחוץ אבל בסוף העדיפה שלא. שרון נשענה על הספה בבית
של יובל וחשבה על זה שבאמת נחמד לה שם. היא חייכה וצחקה מדי
פעם ממה שהלך שם. היא התחילה לחבב את האנשים שם. שוב מבטיהם של
ניר ושרון נפגשו. היא ידעה שלא יהיו לה שוב הזדמנויות לראות
אותו. הוא לא נשאר שם הרבה, או שהזמן עבר מהר מדי והיא פשוט לא
שמה לב. כאשר הוא יצא לכיוון הדלת היא עקבה אחריו עם מבטה, היא
לא יודעת אם היה נדמה לה או שהוא גם חייך אליה. היא חשבה שזה
נחמד שהיא חשבה על אלעד פחות באותו הלילה, נפרדה מכולם וחזרה
לבית עם נטע. היא חשבה קצת על ניר, היא אהבה את היופי שלו. שום
דבר מעבר לזה.

יום למחרת היא ישבה בהפסקה עם חן. חן סיפרה לה שניר אמר שהיא
נראית חמודה.  היא לא ידעה עד כמה זה אמיתי אבל היא אמרה לחן
שגם בעיניה הוא חמוד. זה עשה לה טוב. חן הייתה ידידה טובה של
ניר והכי קרובה לשרון מכול החבורה הזאת. היא ספרה לה שהוא אמר
"מי זאת הילדה עם החולצה של סופרמאן?" היא חשבה לעצמה שהחולצה
הזאת באמת מיוחדת. שהיא עברה איתה הרבה.
יום למחרת, בדיוק לפני שהיא נרדמה היא קיבלה ממנו הודעה. היא
לא כל כך זכרה איך הוא נראה אבל היא זכרה שהיא אהבה את המראה
שלו ובגלל זה היא לא יכלה להפסיק להסתכל עליו.
מכמה שיחות איתו היא הבינה שהם שונים ושהיא לא מעניינת אותו
ולהפך. אחרי שבוע וקצת הקשר התנתק. שניהם לא דיברו על זה יותר,
גם לא יצא להם להיפגש. זה היה לה קצת חבל. היא ניסתה לחדש את
הקשר ושלא הלך היא הבינה שהיא נכשלה. מדי פעם היא הייתה נזכרת
בו.
שוב אלעד לא יוצא לה מהראש.




השנה.
תחילת ספטמבר, אמצע הקיץ.


שרון בת 15. לומדת בכיתה י' בתיכון שכונתי. לשרון יש הרבה
חברות שהיא נורא אוהבת, יש לה גם ידידים שמצחיקים אותה וכיף לה
איתם. חלק חושבים שהיא ילדה מגניבה, מלאת ביטחון, רועשת. חלק
חושבים ההפך... את החלק האחר זה פשוט לא מעניין.
רוב הזמן היא מבלה עם החברות שלה. תמיד איתם מצחיק לה. לא הרבה
אנשים שהיא לא אוהבת נמצאים בחברתה, טוב לה עם כולם. שרון
אוהבת לשתף את החברות שלה במה שקורה לה, היא אוהבת שהן עושות
שטויות ומצחיקות אותה והיא שונאת שהן בשקט מה שאף פעם לא קורה
ולכן היא לא צריכה לשמור על זה בכל כוחה...
מי שמכיר אותה טוב יודע שהיא עדיין מכורה לחורף ולמחשב שלה.
היא אוהבת לשמוע מוזיקה שעושה לה טוב ומשאירה אותה שמחה.
יש האומרים שהיא "משחקת אותה". היא מודעת לזה שהיא אוהבת תשומת
לב. כמה שיותר, יותר טוב...

שרון הרבה יותר בוגרת. מעטים הדברים שיעשו אותה עצובה. היא
אהבה את החברות החדשות שלה שעד לפני שנה מי היה מאמין שהיא
תעיז להגיד את זה בכלל.. היא אהבה אותן יותר מכול דבר אחר
בעולם ואהבה את עצמה.
היא שמחה להתחיל ללמוד ובאותו יום ראשון היא קמה מוקדם, לבשה
את הבגדים הכי יפים שהיו לה בארון, סידרה את השיער ויצאה עם
החברות שלה לבית הספר. הן אף פעם לא מורידות את החיוך מהפנים
שלה והיא הרגישה מאושרת.

היא נכנסה לתיכון. נשקה לחבריה הקרובים והקרובים פחות.
מבטה נפגש באלעד. היא נעצרה לרגע וחשבה על איך שדברים השתנו
וכמה היא התבגרה בזכותה ובזכות האהבה הזאת שאף פעם לא התממשה.

אלעד השתנה, התבגר. הוא גזר את השיער שהיא כל כך אהבה, גם את
הבגדים שהיא אהבה הוא זרק. הוא השתנה. הטון דיבור שלו כבר לא
אותו הדבר, גם העיניים שלו נראות פחות מיוחדות. הוא נראה הרבה
יותר עצור ומאופק.
היא הביטה בו עוד קצת, אמרה לעצמה שחבל, העלתה חיוך והמשיכה
הלאה. היא ראתה אנשים מברכים האחד את השני לשלום, חלקם היא
מכירה, חלקם לא. היא החליטה שהשנה עם אף אחד היא לא מסתכסכת.

אחרי שנה, היא ראתה את ניר. היא הביטה בו וראתה שהוא עדיין יפה
כמו שהיא זוכרת. היא הרגישה משהו מוזר כאשר הם אמרו שלום,
דיברו קצת. היא המשיכה הלאה.
עכשיו שהם לומדים באותו תיכון הם התקרבו קצת. שרון אהבה אותו.
הם לא דיברו על מה שהיה לפני שנה ולמה זה הסתיים ככה
בפתאומיות. היא הרגישה חופשייה איתו.
הם דיברו לעיתים קרובות, הוא ספר לה על בנות שהוא רוצה, והיא
ספרה לו. היה לה כיף שהיא לא מסוכסכת עם אף אחד ושיש לה חברים
חדשים. היא החליטה שהיא לא מתכוונת להרוס שום קשר עם אף אחד.

"היום כוווולכן ישנות אצלי! יש לי בית לבד!" שרון שמעה את עינת
צועקת. היא שמחה שהן הולכות לישון אצלה. יש לה חברות משוגעות
והיא ידעה שיהיה מצחיק.
שרון הגיע לבית, אכלה משהו, הייתה קצת באינטרנט, החליפה עם
אימא שלה מספר מילים ונכנסה להתקלח. היא החליטה ללבוש את
הסוויטשרט של סופרמאן שהיא כל כך אוהבת, באגיז שחור. שהיא יצאה
מהבית היא נזכרה שהיא לבשה אותו באותו לילה שהיא ואלעד דיברו
ובאותו ערב שהיא הכירה את ניר. נזכרה גם בדברים הרעים שהיא
עברה עם הסווצארט הזה. ערך סנטימנטאלי יש לסוויטשרט הזה...

הן הגיעו לשכונה של עינת וניר. הלכו לעינת, אכלו שם, ראו
טלוויזיה, שמו מוזיקה והתחילו להשתגע.
היה לה כיף שם, היא אהבה את החברות שלה.
שרון יצאה עם החברות שלה והן ישבו בגן ציבורי, בשכונה שהיא לא
מכירה עם עוד אנשים שהיא לא מכירה. שהיא הגיעה היא שמחה שהיא
ראתה את ניר. הוא שמע מוזיקה ושהיא התיישבה לידו היא לקחה לו
את הדיסקמן וחייכה לעצמה. היא אהבה את המוזיקה הזאת וזה הזכיר
לה שגם היא הייתה שומעת את זה. היא נתנה לו נשיקה כי הוא היה
כל כך מתוק בעיניה. הכי מתוק שבעולם.

בסוף היא הייתה צריכה לחזור לבית של עינת, והוא לביתו שלו. זה
היה לה קצת חבל כי היא רצתה שהוא יישאר איתה. היה לה כיף איתו
והיא לא התביישה ולא נרתעה.
שרון הסתכסכה עם חברותיה, לא משהו רציני. היא נשארה איתו, עד
הבוקר.
הם התקרבו האחד לשנייה, היא זרמה. כמו פעם, היא לא אהבה לחשוב
יותר מדי על דברים שהיא עושה. היא נסחפה והיה לה טוב. לא היה
איכפת לה שהכול ישאר ככה.
שהגיע הבוקר והם דיברו על מה שהיה, שניהם יחד החליטו שאין לזה
משמעות . שרון חשבה לעצמה שבשבילה כן יש לזה משמעות אבל היא
העדיפה להדחיק את זה והיא נאלצה להסכים איתו.

היא לא הלכה לבית הספר בבוקר למחרת. היא חזרה לבית שלה, הורידה
את הסווצארט שהיא כל כך אהבה ונכנסה להתקלח. היא השתנתה מאוד,
היא הרגישה את זה. היא לא הפסיקה לחשוב על ניר למרות שהיא ידעה
שזה לא בסדר. היא לא רצתה שוב להיות אותה שרון כמו בשנה
שעברה.
היא כעסה על עצמה שהיא לא הלכה לבית הספר והיו לה את כל הסיבות
שבעולם. היא זוכרת שהיא הבטיחה למורים, לאימא שלה, לחברתה נטע
ולעצמה שהשנה היא תיהיה ילדה מאושרת ורצינית והיא לא רצתה שוב
להתחיל להדרדר.

עברו כמה ימים והיא וניר עדיין נפגשים והוא עדיין נוגע בה..
והיא נוגעת בו. וטוב לה, והיא לא רוצה שזה יפסק. היא מתחילה
להיזכר בתקופה של אמצע החורף של שנה שעברה ועוד מעט חורף חדש
בפתח והיא לא רוצה לחזור לתקופה העצובה ההיא והיא מפחדת ליפול
שוב.. לאט לאט... בדיוק כמו פעם.
חברות שלה לא מעניינות אותה כבר, גם הלימודים לא וגם לא אימא
שלה. זה רק ניר שהיא חושבת עליו והיא מתחילה לפחד שהוא יעזוב
אותה ושזה יסתיים יהיה לה קשה.
היא שוב עושה שטויות, כמו פעם. ולא איכפת לה משום דבר, בדיוק
כמו פעם. והיא שומעת דברים עליה בדיוק כמו פעם, רק מאנשים
שונים.

שהיא משתפת את ניר בפחדים שלה הוא בורח ובצדק. וזה נגמר. בלי
הרבה עניין ועצב. שוב נגמר משהו שלא התחיל..
שרון שוקעת במחשבות ומתחילה לדעוך. היא רוצה שהכול יגמר. היא
מסתובבת כאשר היא שומעת את שקד צוחקת בקולניות. שקד הפעם לא
שם. הפעם אין שם אף אחד. היא מסתכלת ואומרת שחבל שהיא לא
הוכיחה שגם היא יודעת לאהוב..

היא מתעוררת בבוקר וחושבת על שנה שעברה ועל יום כיפור, על שקד
ונטע ואלעד וניר.
היא לובשת את הסוויטשרט של סופרמאן שהיא קנתה בחו"ל בקיץ של
שנה שעברה וחושבת על כמה היא עברה איתו.
ערך סנטימנטאלי יש לסוויטשרט הזה....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
BUBBLEHED, תעשה
לי ילד!



חצילה נצנצית,
אוהבת אנשים
שאוהבים את פינק
פלויד


תרומה לבמה




בבמה מאז 15/10/03 15:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מורן אזולאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה