היא נמצאת במצב של שינה, שבה היא רואה דברים שלא באמת קיימים
ודמעות שלא באמת זולגות,
והיא מחליפה צד ובצד השני שהוא טיפה קצת שרוט יש כל מיני
עטלפים מטושטשים שמנסים להידמות למשהו מוכר.
שינה טרופה, שד בא ושד הולך והיא עדיין מנסה להחליט אם הדמעות
הן מפלסטיק או מזכוכית, מנסה לנעול את עצמה במצב של גשם שהוא
התירוץ היחידי למים בחוץ ובפנים.
וימים עוברים, והיא עדיין מנסה לתמרן בין שני הצדדים, האחד
שרוט, השני קצת פחות.
עטלפים פרצופים והרבה מים.
מדי פעם פוקחת עיניים לראות תקרה וכל מיני תמונות של נערות
בודדות שלוטשות עיניים מהקיר הלבן.
אולי זה פשוט עניין של זמן בכדי שהיא תבין שהאמת שלה נספגת
בקירות החדר ואפילו הם כבר אינם עמידים מספיק בשבילה ומתחילים
לגלות קמטי דאגה או סדקים.
כמה קירות רעועים ידרשו לה בשביל להבין  שזה מעבר למים, זו
אמת.
אמת מהולה במחשבות ותאוריות מפוקפקות בטעם דובדבן.
לא רוצה לשבור שיאים, רוצה רק לשחק לפעמים.
גם הקירות יתפוררו בסופו של דבר ויחשפו אותי יחד עם כל המים
שיש כאן, בתוכי על הרצפה ועוד קצת טיפות שנשארו על שאריות
ישנות של כמה מפלצות מתחת למיטה שכבר שכחתי.