אני ותייפ היינו חברים טובים מאז כיתה ב' בערך. החיים שלו תמיד
התחלקו לשתי תקופות עיקריות: או שהוא בתקופה שלא משנה מה יעשה
הכל יצא על הצד הגרוע ביותר או שהכל מסתדר לו. כל תקופה פיצתה
על הקודמת והתקופה לפני ההתרחשויות הבאות הייתה טובה מאוד...
מה שלא היה תייפ אהב להרגיש שלפחות למישהו אחד יש חיים משעממים
משלו- לרוב זה היה אחיו, טיפוס שמפסיד לעצמו בשבץ נא או שוכב
במיטה ומקפיץ כדור על הקיר. הוא היה כה משועמם שכבר לא הסתכל
על הכדור כי ידע כבר לאן יחזור כך שהיה בוהה בקיר או בתקרה.
אחיו היה מאלה שיושבים ביום שישי ומתקשרים לכל החברים שלהם כדי
לעשות משהו אבל כולם (כל ה- 5) עסוקים כבר, אז הוא נשאר בבית
ורואה פרקים ישנים של סיינפלד שהוא הקליט.
תייפ הרגיש די טוב עם עצמו ואז נתקל בסבתא מלאך. היא נראתה
אנושית ב20- ס"מ פחות ממנו, סחבה ילקוט שיצאו ממנו נוצות על
גבה שנראה חשוד מעט אבל חוץ מזה היא נראתה זקנה די חביבה. היא
נתקלה בו בחנות הסופגניות השכונתית ואמרה לו שהוא לא מכיר אותה
אבל היא מכירה אותו ושכדאי לו לעשות באותו היום את כל מה שהוא
רצה אי פעם. הוא השיב שאין לו כסף קטן ושתמצא עבודה. הסבתא
החביבה יצאה משם בחיוך זדוני ואמרה לתייפ שהם עוד יפגשו
בקרוב.
משם הוא בא אליי וראינו טלוויזיה. היה פיגוע בחדרה. תייפ הכה
בשולחן בחוזקה. "כן, זה כבר נהיה ממש מרגיז כל הפיגועים"
אמרתי. "זה לא מה שמרגיז." הוא השיב, "הנה אדם עם גבס שהציל את
אחיו הקטן תוך כדי הפיגוע- אחד שהרוויח את הזמן בטלוויזיה,
ולעומתו עומד מאחוריו איזה חרא עם פלאפון שמנופף במצלמות לחבר
שלו!". נופפתי חזרה לבחור במסך והרגעתי את תייפ.
יצאנו עם הכלב שלי כשתייפ התחיל ללכת שפוף יותר והפנה את תשומת
לבי לשני הבחורים שהלכו בצד השני של הכביש "זה אושרי והחבר
הסוסון שלו, הוא מסוכן לאללה". הסתובבתי ומול הכביש ראיתי את
אושרי אז קראתי לו לבוא. הוא חצה את הכביש עם החבר הבריון שלו
וכשתייפ התיישר אושרי ראה אותו ושאל "אתה לא זה שדפק בנורית
מכות?" "בטח שזה היה הוא!" השבתי, "היא למדה לא להתעסק איתו
יותר!". תייפ דרך לי על הרגל. עוד לא הבנתי למה. "הגיע הזמן
שמישהו יכסח ת'כלבה", השיב אושרי והושיט לתייפ יד. תייפ המופתע
הושיט יד ואושרי אחז בידו והוסיף "אבל היא עדיין אחותי!" ולפני
שיכולתי לומר ג'ק ניקולסון האגרוף של אושרי והלסת של תייפ
נפגשו. אושרי והחבר שלו הבריון ברחו כי הם שברו לתייפ את השן
שלו עם השני כתרים שעלתה הון. גם אני ברחתי כי לא רציתי לחטוף
מכות מתייפ.
תייפ הלך לקופת חולים אבל היא הייתה סגורה אז הוא עלה לחברה
שלו שגרה ליד. היא חולה על התחת שלו. הם הכירו במסיבה- הוא שכב
שיכור והיא שחשבה שהוא ישן התחילה לנשק אותו. הוא המשיך להעמיד
פנים שישן וכך נהיו חברים. כשהגיע פתח את הדלת שלא הייתה נעולה
וחיפש קרח. חברתו יצאה מהמקלחת עם מגבת וראתה את תייפ. הוא שאל
אותה איפה הקרח, היא אמרה לו שהוא בא בזמן לא טוב ומהמקלחת יצא
גרמני חסון במגבת שאמר "בואי אנחנו מח...". החיוך שהיה מרוח על
הפרצוף של הגרמני נמחק מהר. תייפ בהה בחברתו ושאל "אנחנו?"
חברתו גמגמה משהו ובעודו בוהה נכנס לחדר סוון, אחיו התאום של
הגרמני בביקיני זעיר "נגמר לך השמפו צרי...". כולם קפאו. "בוא
סוון, זזים." אמר הגרמני לאחיו ואלו אספו בגדיהם ויצאו החוצה.
"תאומים???" צווח תייפ אדום כולו- טוב רק הראש והצוואר.
תייפ ברח חזרה לביתו. בהגיעו מצא את אחיו שוכב עם אמו ואת אביו
שרוע על הרצפה ובלבו האולר שקנה לאחיו ליום הולדתו. מסתבר
שאחיו המשועמם מצא תעסוקה...    למחרת תייפ מת. הוא עלה על אחד
האוטובוסים האלו שמפוצצים באנשים והמחבל נתן לכל הנוסעים לרדת
והשאיר על האוטובוס רק את תייפ. המחבל בעצמו ירד, וירה בתייפ
בראש- כדי לא לפגוע בשאר האנשים! מצאו אצלו אחר כך עותק של
התפסן...
בגלל שהייתי חברו הטוב ביותר ערכתי לו הלוויה מפוארת. אחרי
ההלוויה ניגשה אליי חברתו עם התאומים נגררים אחריה ואמרה שהיא
מצטערת ושלא ידעה שהוא ימות למחרת ואם הייתה יודעת לפחות הייתה
רודפת אחריו באותו הלילה. אחריה ניגשו אחיו ואמו שסיפרו שהם
בורחים לווגאס, אבל הם מצטערים ולא ידעו שימות למחרת ואם ידעו
היו מחכים למותו ורק אז רוצחים את אביו. גם אושרי בא עם הבריון
ואמר שהוא מצטער ושאם היה יודע היה יותר סלחני עם תייפ. לבסוף
הגיע גם הבחור מהטלוויזיה שדיבר בפלאפון בפיגוע ונופף למצלמות
ואמר שהוא מצטער ושאם היה יודע היה מתקשר גם לתייפ ומנופף
לו...

זה כבר כמה שנים שתייפ מת, ולפני שעה סבתא מלאך באה לבקר אותי,
אז חשבתי להקדים אותה קצת...

קר פה למעלה...