בחורש
לא הרחק מהמקום בו התגופפנו בתשוקה
ניצבים דוממים
- מעוויים וכיסופים רועמים בשתיקה.
קולך מטפטף ומתפתל לסדקי חששותיי
ובורא אדוות רוטטות בגופי
אך רסיסי תובנות, שרידי התמוססות הקרחונים,
ממטירים בי שפטים.
טעם מאופר ומעושן מאיר זיכרונות בכתמים של תוגה
עשן הרומז על הבערה שכולתה
וידיך אוחזות בצלעותיי בחוזקה
בכדי לא למוטט את האשליה המתוקה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.