חוד של מגל מדגדג לי את שערות העורף, ואני מרגיש אותו
לאט אבל יציב יורד למטה ושורט לי את הגב.
תמיד על אותו מסלול.
כבר שעה וחצי אני כאן על הברכיים. הראש שלי מכופף קדימה
ככה שאני לא יכול לראות כלום חוץ מהרצפה.
המגל מתחיל לעלות שוב למעלה.
את השם שלי?
אני לא זוכר...
החוד נכנס יותר עמוק לתוך הבשר שלי, וממשיך לקרוע אותו בדרך
למטה. רק כדי לעלות שוב, בפעם הבאה שאני אגיד שאני לא זוכר.
ממני הם לא יוציאו כלום. אפילו לא את השם המזדיין שלי.
ההורים הזהירו אותי שאולי זה יקרה. אמרו לי כל הזמן שאני ארד
לכאן בסופו של דבר, ואני, אני לא מאמין בחרא הזה. מבחינתי הכל
סיפור ליילה טוב אחד ארוך שנועד לבלבל ילדים קטנים ולגרום להם
לעזור לזקנות לסחוב סלים.
אני מת לראות את הפרצופים שלהם עכשיו.
וחוץ מה, לדעתי הם הגזימו, כל הזמן הם דיברו על אש, גופרית,
שדונים קטנים עם קילשונים...
כולה זקן עם מגל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.