מי אני?
מתי אני מי?
זוהי שאלה שעליה אפילו אני לא יכול לענות...
זאת בעיה לענות לשאלה כזאת כשאני לא יודע מי בידיוק אני
כרגע..
אני לא יודע אם אני אותו האיש עסקים שעובד כל היום כדי לפרנס
את משפחתו האהובה, או שמה אני אותו איש רוצח פסיכופת שמתעורר
בלילה כדי לרצוח את מי שפגע בו בהיותו איש העסקים ביום...

אני קם בבוקר, זהו יום חדש אני מוצא את עצמי קם לאותה שיגרה של
ללכת לעבודה...אבל..רגע..אממ..משהו פה לא בסדר...
למה יש לי כליה בתיק?!
למה יש לי סכין מחודדת ומשוייפת מוכתמת בדם זרוקה על
הריצפה...?!
אין לי זמן לענות לשאלות האלה כרגע אני צריך להעלים את זה מהר,
ש לי בית עם אישה ושני ילדים..
"נעלים ראיות לפעם זו"חשבתי לעצמי והלכתי לעבודה.

והנה שוב, זה הוא, אותו איש שהריבים שלי איתו בעבודה היו על
בסיס קבוע. אותו מאנייק.
שנאתי אותו כל כך, המחשבה עליו העלתה גרא במוחי.
אבל לאחר יום עבודה ארוך ומייגע. חזרתי הבייתה למשפחתי
האהובה.
במוחי עברו המון מחשבות..מחשבות של פחד. מחשבות של תמיהה.
מאיפה לעזאזל הגיעו הדברים החולניים האלה אליי??
מסיבה לא ברורה אני ידעתי שזה קשור אליי.
הגעתי הבייתה למשפחה.
הלכנו כולנו לישון, בעודי מהרהר במחשבות..לא שמתי לב ונרדמתי.
והנה אני קם בלילה, לוקח סכין מהמטבח, משייף אותה כמו משוגע
בנייר זכוכית, ורץ.
אני רץ לביתו של העובד שאיתו רבתי תמיד.
אני דופק על דלת ביתו באמצע הלילה
אינו יודע מי זה בא בשעה כל כך מאוחרת אבל פותח את הדלת..
והוא אומר: מה אתה עושה פה?
ובלי להסס אני תוקע לו את הסכין המשוייפת בתוך הלב.
צרחה נשמעה, אישתו קמה לראות מי הגיע וראתה את כל המחזה
הנורא.
ופתאום חזרתי לעצמי. שוב אותו איש עסקים שפסח על כל דבר שהעובד
עשה לו...
ניצב פתח ביתו בתוך שלולית של דם שומע צרחות מכל כיוון, משטרות
ואמבולנסים.
אני נרתע לאחור, אני מבין מה קורה, אני מבין מאיפה הכל הגיע.
עד כמה חולני יכולתי להגיע.
עד כמה אני אחר, אני השונה, כל כך שונה ממני.